נושא שווי שימוש ברכב רלבנטי למעסיקים רבים במשק, אשר עובדיהם נוהגים לעשות שימוש בכלי הרכב שמעמיד לרשותם המעסיק לצרכים שונים. חלק מאותם מעסיקים אף מנהלים ציי רכב בהיקפים משמעותיים. כלי הרכב עשויים להיות מסוגים שונים ולשמש לצרכים שונים, כגון רכבים פרטיים המוצמדים באופן קבע לעובדים קבועים, רכבים ייעודיים (למשל, משאית או מנוף), רכבי כוננות, רכבי איגום או תמיכה או אחרים שנועדו לשרת מטרות עבודה ספציפיות, וכך הלאה. כמובן, שהרכבים עשויים להיות קלים או כבדים.
גם מבחינת אופן השימוש ברכב, מגוון האפשרויות הוא אדיר. החל מהצמדה מלאה לעובד פלוני, המשך בהצמדה חלקית כזו או אחרת (למשל, הצמדה למשך מס' לילות מצומצם בשבוע, עם/בלי סופי שבוע, למשך משמרות עבודה, לצורך הגעה לעבודה בלבד, לפי צורכי העבודה) וכלה באי הצמדה כלל או בשימוש מתחלף ברכב בידי עובדים שונים.
המשמעות הכספית העיקרית של נושא שווי השימוש ברכב נוגעת לעובדים עצמם כמובן, שכן הוראות דיני מס הכנסה קובעות זקיפה של הכנסה לעובד בגין שווי שימוש ברכב שהועמד לרשותו. המעסיקים נדרשים בד"כ רק לנכות את המס במקור מאותה הכנסה.
הקושי ביישום הוראות מס ההכנסה נובע מכך שהן כוללות נוסחה שרירותית לחישוב שווי ההטבה לעובד (נגזרת מסוימת של שווי רכב חדש יחסית מאותו סוג), ללא אבחנה בין מצבים שונים. במלים אחרות, הוראות החוק אינן מבחינות, למשל, בין מקרה של עובד דתי שאינו נוהג כלל בשישי-שבת לבין עובד חילוני חובב טיולים שנוהג לעשות שימוש רב ברכב, בין רכב המאפשר שימוש רב ונוח יותר לבין רכב עבודה המאפשר שימוש פרטי מוגבל, או בין הצמדה חלקית למשך שעות כוננות כמה פעמים בשבוע או כדי להגיע הביתה בשעות לילה מאוחרות לבין הצמדה מלאה.
כפועל יוצא, אופן קביעת טובת ההנאה לגבי רכב שהועמד לרשות העובד הינו "אקסיומטי" ושרירותי ולכן סוטה מהכללים הרגילים הנוגעים למיסוי טובות הנאה לעובדים (קרי, האבחנה בין טובת העובד לבין נוחות המעביד). סכום הזקיפה עשוי להיות אחיד בין אם טובת ההנאה לעובד הינה רבה או זניחה (למשל, שימוש ברכב במשך יותר מלילה אחד בחודש עלול להוביל לזקיפה מלאה).
נזכיר, כי סוגיה זו נדונה כבר בפסק הדין הישן בעניין וישיי ישראל, שם ניהלה החברה מאגר כלי רכב פרטיים כאשר חלק מהעובדים השתמשו בכלי הרכב על מנת לחזור לביתם בסוף משמרת העבודה וכן להגיע למחרת לעבודה לתחילת המשמרת הבאה. כל עובד כזה אף נדרש לאסוף עובדים נוספים בדרכו. בית המשפט המחוזי פסק, כי לעובדים קיימת טובת הנאה.
ברם, בשנים האחרונות ממשיך נושא שווי השימוש ברכב להעסיק את בתי המשפט, בפרט בשאלה כיצד יש לחשב את שווי ההטבה של העובד: האם החישוב צריך להתבצע אך ורק לפי הנוסחה השרירותית שנקבעה בתקנות הרלבנטיות, או שמא רשאים העובד והמעסיק להוכיח כי שווי השימוש בפועל הינו שונה מהתוצאה לפי יישום התקנות.
נזכיר, בהקשר זה, כי בית המשפט העליון כבר אימץ במספר מקרים אחרים את העיקרון שיש להעדיף חישוב מס אמת (כלומר, לאפשר לנישום להוכיח בפועל את הכנסותיו או הוצאותיו, בהתאם לעניין) על פני שימוש בחזקה חלוטה הקבועה בלשון החוק (למשל, ע"א 5359/92 ורה דבורה שכטר, ע"א 1527/97 אינטרבילדינג, ע"א 900/01 רון קלס).
ואולם, בפסק דין חדש שניתן לאחרונה ע"י בית המשפט העליון בעניין של שווי שימוש ברכב (ע"א 4096/18, 7550/18 חכם את אור-זך עורכי דין ואח') לא יושם אותו עיקרון. במקרים שנדונו נטען ע"י החברות-המעסיקות, כי בכלי הרכב הרלבנטיים הותקנו מערכות ממוחשבות (מסוג SAVE TAX) המאפשרות מעקב ורישום של ההוצאות ברכב, כך שניתן להבחין בין נסיעות לצורכי עבודה לבין נסיעות פרטיות. לפיכך, אותן חברות בחרו לזקוף לעובדיהם שווי שימוש ברכב בהתבסס על אותם נתונים שנתקבלו מהמערכת, במקום על סמך הנוסחה הקבועה בחוק.
בית המשפט פסק, לצערנו, כי נוסח הוראות החוק אינו מותיר פתח לאפשרויות חישוב חלופיות. בהקשר זה, בית המשפט העדיף את שיקולי הודאות, היעילות והסופיות, העומדים אף הם בבסיס דיני המס על פני הפגיעה בעיקרון של גביית "מס אמת". בית המשפט אף הזכיר מספר דוגמאות אחרות להוראות מס הקובעות נוסחה שרירותית (כגון חישוב הוצאות פחת או שווי שימוש בפלאפונים). לדידו של בית המשפט, קיים גם קושי של ממש לכמת את שווי ההטבה במקרה של טובת ההנאה מסוג רכב צמוד.
סוגיה אחרונה ומעניינת שעלתה וזכתה לדיון מקוצר באותו מקרה נוגעת לסיווג כלי הרכב.הכוונה לכלי רכב אשר השימוש והייעוד העיקרי הנעשה בהם הוא "עבודה". מפסק הדין עולה, כי אם כלי הרכב צמוד לעובד באופן קבע ויכול לשמש אותו גם לצרכים פרטיים (כגון הסעת בני המשפחה), הרי שלא תתקבל הטענה שמדובר ב"רכב עבודה" ולפיכך שאין לזקוף לעובד הטבה. לעומת זאת, אם ייעודו הבלעדי של כלי הרכב הוא "עבודה" (כגון משאית הובלה, מערבל בטון או סמיטריילר), הרי שהצמדתו לעובד לא תחייב כנראה בזקיפת שווי שימוש.
***
לייעוץ מס ניתן לפנות לעוה"ד ליאור נוימן ואופיר קפלן, שותפים במחלקת המסים, במספר טלפון:
03-5670838 ו/או בדואר אלקטרוני:
