בכל שנה עם בוא החורף צפה ועולה שאלת מחוסרי הבית בערים הגדולות, ואיתה האחריות הקולקטיבית שלנו כחברה לתופעה אנושית קשה המגיעה למימדים מדאיגים בכל בעולם וגם אצלנו בארץ. התרגלנו לראות את מחוסרי הבית כחלק מהנוף האורבני, חלק מהחלל הציבורי, עומדים בפינות רחוב, שרועים על ספסלים בכיכרות ליד פתחי איוורור, להתגונן מצינת הלילה. לצערי, פיתחנו אדישות והשלמה עם קיומם בשולי החברה העירונית, והם הפכו לצלליות שקופות מתהלכות ללא תכלית על מדרכות העיר. כאדריכלים העוסקים ... להמשך קריאת הטקסט המלא
|
|
|