לִמדו חכמים:
לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך
אמר: אוי לי! שמא בשביל שסרחתי (=משום שקלקלתי), עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים.
עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה].
כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר: מנהגו של עולם הוא.
(תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה, יח' ע"א)
בשבוע החולף, ביום השישי של חנוכה, ציינו את ראש חודש טבת שמזלו גדי, כי בו היו יוצאים הגדיים למרעה ללחך את העשב הרך שביצבץ בשדות בעקבות הגשמים.
ואחרי שעברנו את היום הקצר של השנה, הימים אכן הולכים ומתארכים, ואולי, מי יודע, מביאים איתם רמזים של תקווה לשנה האזרחית החדשה, שממש בפתחה חווינו את מוראות המלחמה שאין בה מנצחים ומתקפת טרור קשה נגד מי שרוצים לחגוג את החיים.
ראו בתחתית האגרת תפילה למען שלום אזרחי סוריה
