🔴עלון הסולם🔴✨פרשת לך לך✨מסע הרוח החופשית✨

אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן | נרשם חדש? יש לאשר הצגת תמונות במייל

פרשת לך לך

מסע הרוח החופשית

• הטעות

העצלות הרוחנית מדירה את האדם מחדוות היצירה הרוחנית בנפשו.
הנפש המבקשת להתעלות אל מרום ההשראה הרוחנית, צריכה שלא להתחשב עם ההשפעות החיצוניות הנספחות אליה ממאוויי הגוף.

התפיסה, כאילו הרוח באה לשרת גשמיות טובה יותר, אינה נכונה בעיקרה. החיפוש אחר שיפור הטבע, החיצוניות, הכישרון הפרטי, ע"י הרוחניות, מבלבל את האדם. תפיסה זו משימה את הרוחניות כשפחת הגשמיות ועליה נאמר "שפחה כי תירש גבירתה...". אין רע בטבע משוכלל, אך רק כאמצעי לרוחניות משופרת ולא להיפך ח''ו.

• הנאמנות הנפשית
היצירה הרוחנית מתחשבת אך ורק בחוקי הרוח. מתעלמת היא מחוקי הגשם. הדמיון הרוחני האמיתי נוסק אל מעבר הזמן והמקום, אל מחוזות השקט והשלווה הנוסחים ביטחון פנימי בעצם קיום ושכלול הנשמה.

ככל שתתגבר אמונת האדם ברוחניותו הכנה, האמיתית, החופשית מהעולם הזה, כך תתעלה למרומי האמת הנשגבה, ותוכל להתחבר למקור מחצבתה כראוי לה.

הנאמנות הנפשית בשונה מההתפרצות הרגשית היא שמחברת את האדם לרעיונות הנשמה. נאמנות זו, על אף היותה מחייבת את האדם לפעולה מעבר לטבעו הגשמי, משחררת אותו מכבלי הצרות הבלתי נסבלת של הקיום המצרי.

הרדיפה המתמדת סביב העולם הזה, אינה מאפשרת "לרכוש", את החשוב מכל לאדם – את חופש הרוח. ועוד מתווספים השקר והרשעה הכובלים את היצירה לתפיסה הצרה של העבודה הזרה.

• המדדים לרוחניות אמיתית
ב' מדדים לרוח האמיתית הם:
הראשון שבהם – על היצירה להיות מעבר לזמן ומקום.
השני שבהם – שידע האדם שהכל בתוכו פנימה, כעולם קטן שהכל בו.

יכולת זו, לראות את התורה כולה בגוף אחד ומעבר לזמן ומקום, היא המאפשרת לראות את צורת הרוחניות הראויה ולהתחבר ליצירת הבורא יתברך בעולמנו.

ללא תפיסה זו תמהה אני כיצד ניתן לבנות את הצורה המשותפת עם הבורא יתברך בבחינת "השוואת צורה".

האם הרוח הכלואה בתפיסות הגשמיות היא זו שתתחבר?
מבקשת הרוח להשתחרר מכבליה.
אברהם אבינו שבר את הפסלים – את התפיסה הגשמית.
בואו נתחבר אתו למסע הרוח החופשית, של הנאמנות הנפשית.

בברכת נאמנות נפשית
הרב אדם סיני

{פוסט הרב לפני מספר שנים}

השורש לעם ישראל

סיכום המבוסס על דברי הרב אדם סיני שליט"א משנים קודמות בבואי כלה

פרשת השבוע מפגישה אותנו עם השורש הראשון של עם ישראל, שורש של אברהם אבינו שהוא מידת החסד. אנחנו רואים את ההליכה שלו למעלה מהדעת, למעלה ממקומו, דהיינו מנקודת הרצון הפרטית שלו. משם הוא בא למקום שהוא לא יודע לאן הוא הולך, למעלה מהדעת הגופנית, זוהי מידת החסד, אברהם אבינו מבטל את הרצון לגמרי. לאחר מכן רואים את שאר ההתנהלות שלו, עד שבשיאה, בברית בין הבתרים, מובטחת לו הארץ הקדושה – לו ולזרעו אחריו.

זהו השורש של כל הקיום, כפי שכתוב: "עולם חסד ייבנה", ככה העם היהודי נבנה על ידי מידת החסד של אברהם אבינו.

מידת החסד של אברהם היא המידה שדרכה צריך האדם לבנות את כל עולמו.

אם אדם מקבל על עצמו את האמונה בבורא עולם, אין זה אומר שהוא רק אומר שיש בורא לעולם, אלא זה מחייב אותו לתפיסה השקפתית שלמה ומלאה המכריחה אותו ללכת באופן אחר לגמרי מבן אדם רגיל.

ב' הפכים בנושא אחד - הדרך האמונית מכריחה את האדם להסתכל בשתי צורות ייחודיות שיש ביניהן סתירה – דרך תפיסת האני ודרך תפיסת הבורא.

אך אין לו ברירה, אלא לחיות בסתירה, עד שהוא יגיע לגמר תיקון.
קשה מאוד לקבל על עצמנו את הסתירה של בריאה ובורא שבתוכנו, של תפיסת האני הפרטי ושל תפיסת הכלל. לכן, כל עוד האדם בדרך, נתון הוא כל העת בתוך איזושהי סתירה מתמדת, והוא צריך לדעת שזה מצבו. צריך להסכים לקבל על עצמו ללכת למעלה מהדעת, כי בתוך הדעת, אי אפשר ללכת בדרך של יהדות.

גם כאשר מגיעים לדעת מלאה, ורואים איך ב' ההפכים מתחברים לנושא אחד, בזמן אחד, במקום אחד, ברצון אחד, באני אחד, גם אז הולכים למעלה מהדעת, דהיינו הולכים באמונה שלמה.

מתי נברא האדם?
הנקודה הזו של הבנייה, וההליכה בדרך של אברהם אבינו – להתחיל את הכול מביטול הגאווה, מביטול האגו של האדם, מביטול הרצון שלו, זה דבר מאוד קשה.

יש מחלוקת מתי נברא העולם, בניסן או בתשרי. ודאי שלפי זה, אנחנו יכולים להכריע שמצד הפנימיות – מצד האדם – מצד עם ישראל, הוא נברא בניסן, כיוון שניסן זה מלשון נס, כמו שהזכרנו ש"עולם חסד ייבנה".
באמת, מצד מציאות העולם – מצד החומר, העולם נברא בתשרי. אבל מצד האדם, שזה עיקר העולם, שהרי זו תכלית הבריאה, שהיא באה בשביל עם ישראל, היא מתחילה ודאי בניסן.

אז מי הוא האדם?
"אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם". אברהם אבינו בונה "אדם" בעולם, בונה את הפנימיות של כל העם על ידי מציאות חדשה.
בא אברהם אבינו ליצור אנושות חדשה, לייצור אנושות שבנויה על כך שיהיה עם שנקרא אדם. מציאות זו מתחילה להיבנות עם מידת החסד, שהיא מידתו של אברהם אבינו.

עכשיו אנחנו מתחילים לבנות עם. "אתם קרויים אדם" כמו שהאדם הראשון הוא כלל, ככה עם ישראל הוא כלל.

לכן, עם ישראל הוא כלל, וכל שאר הגויים הם פרטים. כך בונים את עם ישראל שיוליך את כל האנושות כולה לתיקון הנרצה.

לכן, מונח עלינו תפקיד חשוב ביותר – לבנות את הכלל הזה. השבוע צריכים לקבל על עצמנו את הרעיון שאני הולך לבנות את עולמי האישי מצד מידת החסד, ומוכן להצטרף לעם כזה שבנוי על פי אברהם אבינו – שבנוי על בסיס של מידת החסד. כך אדם צריך לקבל על עצמו כיהודי – לבנות את עצמו להיות אדם.

שבת שלום לכם ולכל עם ישראל!

משפט השבוע:

"לך לך מארצך"- ארץ זהו הרצון. ארצך זהו רצונך שלך. "לך", אומר הכתוב, מהרצון המגולה לך כשלך, מהאנוכיות, ממה שעכשיו אתה מרגיש שכל רצונך הוא לקבל לעצמך."

ציטוט השבוע:

"התורה נותנת לנו דרך אמת. אם אדם רוצה לצאת מרצון אומות העולם שבתוכו, עליו לצאת מהרצון שלו לאנוכיות, מהרצונות שנולד איתם, מהרצונות שעליהם התחנך כל חייו. כך עליו לעשות טיפול שורש עצמי עמוק ורחב בלי פחד, ללא היסוס, כמו אברהם אבינו. על האדם להתעורר לכך מעצמו, כדי שהקב"ה יהיה בעזרו. מי שמנסה לעשות כך, אפילו במעט, יכול להרגיש את התהום הפעורה בפניו האומרת לו תוותר על כל מה שחשבת שהוא אתה. "לאן אגיע?" נבהלת עצמיותו של האדם."

ציטוט השבוע: ספר הרב "התורה האדם ומה שביניהם"

להזמנת ספר הרב על פרשת השבוע - לחצו כאן

פניני הרב"ש

לך לך {ברכת שלום על התורה\דרגות הסולם תש"מ}

"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". במדרש "שמעי בת וראי והטי אזנך, ושכחי עמך ובית אביך, ויתאו המלך יפיך".
להבין סמיכות הפסוקים, הנה כשמתחילים להדריך האדם ללכת בדרכי ה', מתחילים מבחינת החינוך. ומחנכים אותו לקיים את התורה ומצוות בבחינת שלא לשמה, כמו שאמר הרמב"ם בהלכות תשובה. ואחר כך, כשרוצה ללכת בדרך האמת, אומרים "לך לך מארצך", שארץ היא מלשון רצון (כמו שכתוב במדרש רבה, למה נקרא ארץ, משום שרצתה לעשות רצון קונה). היינו שהאדם צריך ללכת מהרצון הקודם, שהיה רק למלאות את הרצון לקבל, הנקרא שלא לשמה. "וממולדתך ומבית אביך", מהחינוך שהיה לו מקודם, שזה נקרא "מצות אנשים מלומדה", שנקרא בחינת "וממולדתך". "אל הארץ אשר אראך", שהוא הרצון להשפיע. אבל הרצון הזה אינו בידו להשיג, כי זה נגד הטבע, לכן נאמר "אשר אראך", שהקדוש ברוך הוא מראה לאדם את הארץ הזאת, היינו הרצון להשפיע. והאדם יכול לסייע בזה שה' יראה לו את הרצון להשפיע, רק עם בחינת רצון, שרוצה לזכות לרצון כזה, אבל האדם מצד עצמו אינו יכול לצאת מהרגילות שלו.

ולזה אמר הפסוק "שמעי בת", היינו הפנימיות של האדם, ששם מקום משכן הנשמה, שיש בכוחה לשמוע שיש דבר כזה שנקרא להשפיע, אבל אין זה ביד האדם לראות זאת, היינו להשיג אותה. לכן נאמר, אם רק תהיה לך שמיעה, שהכוונה שהאדם יחשוב לזכות לבחינה זאת, אז הפסוק מבטיח להאדם "וראי", שיזכה גם כן לראות. "והטי אזנך", לשמוע שיש דבר כזה במציאות, שהאדם יכול לעבוד רק להשפיע ולא לתועלת עצמו. אז תזכה ל"שכחי עמך ובית אביך". ואז "יתאו ה' יפיך", היינו את המדות החדשות, שהן בחינת להשפיע ולא לקבל.

וזה נקרא "אל הארץ אשר אראך", שהקדוש ברוך הוא יראה לו את בחינה זו, היינו שיתן לו הכוח שיוכל לעסוק בעל מנת להשפיע. וזה נקרא "ארור הגבר אשר יבטח באדם", שחשוב שיהיה פעם שהגוף יתן לו רשות לעסוק בעל מנת להשפיע. אלא זו מתנה מן השמים. וזה פירוש, "ברוך הגבר אשר יבטח בה'". ובזה נבין המדרש (ב' פ' ל"ט), "אמר רבי לוי, כשהיה אברהם אבינו עליו השלום הולך לארם נהרים וראה אותם פוחזין ואוכלין ושותין, אמר הלואי לא יהיה לי חלק בארץ הזאת, כיון שהגיע לסולמה של צור וראה אותם עוסקים בניכוש בשעת הניכוש, ועודרין בשעת העידור, אמר הלואי יהיה לי חלק בארץ הזאת. ואמר לו הקדוש ברוך הוא לזרעך נתתי את הארץ הזאת".

"ארם נהרים", שראה שפוחזין בכדי לקבל שכר, שענין אכילה ושתיה מרמז על השכר שמקבל עבור העבודה, היינו שעוסק לתועלת עצמו. אז אמר לא יהיה לו חלקו בארץ הזאת, היינו ברצון הזה שהוא תועלת עצמו. וכשהגיע לסולמה, היינו בחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", שצור מרמז על "צור ישראל", וראה עוסקים בניכוש, היינו שתולשים את המדות הרעות שיש בהם, מטעם שהגיע הזמן שצריכים לעשות כך, ולא מטעם שכר, כמו כן עודרין מטעם שהגיע הזמן שצריכים לעשות כן, שזה נקרא "בשעת עידור", ולא מטעם התועלת עצמו, אז אמר על רצון כזה, יהיה חלקי בארץ הזאת. ואז הקדוש ברוך הוא הבטיח, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", היינו שיתן להם את הרצון להשפיע.

פינת קבלה למתחיל

פניני החכמה: החלקיק האלוקי

אפליקצית הסולם בגרסה חדשנית ומרעננת

שבת שלמות!