לֶלָה הָיְתָה מְצֻנֶּנֶת. הָאָזְנַיִם כָּאֲבוּ לָהּ, הַגָּרוֹן כָּאַב. הִיא שָׁכְבָה בַּמִּטָּה וּבִקְּשָׁה מֵרֹאשׁ-רֹאשׁ לְהָבִיא לָהּ כּוֹס תֵּה חַם. אֲבָל גַּם רֹאשׁ-רֹאשׁ הָיָה מְצֻנָּן. מֵרֹב אַפְּצִ'ים הוּא לֹא הִצְלִיחַ לְהַגִּיד מִשְׁפָּט אֶחָד שָׁלֵם.
רַק נוּנוּ הָיָה הֶחָבֵר הֲכִי בָּרִיא בָּרַמְזוֹר. לֹא הָיְתָה לוֹ אֲפִלּוּ טִפַּת נַזֶּלֶת אַחַת וְלֹא כָּאַב לוֹ כְּלוּם. לָכֵן הוּא הֶחְלִיט לְטַפֵּל בַּחֲבֵרָיו הַחוֹלִים. הוּא הֵכִין לְלֶלָה תֵּה וְהִגִּישׁ לְרֹאשׁ-רֹאשׁ קֻפְסַת מִמְחֲטוֹת נְיָר.
לֶלָה נִרְדְּמָה, וְרֹאשׁ-רֹאשׁ סָפַר אֶת הָאַפְּצִ'ים שֶׁלּוֹ, אָז נוּנוּ נִצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וְיָצָא מֵהָרַמְזוֹר הַחוּצָה.
הוּא רָאָה אֶת עֲדִי הַחֲמוּדָה מְדַלֶּגֶת מֵהַצַּהֲרוֹן יָד בְּיָד עִם אַבָּא. לְיָדָם צָעֲדָה נוּפָר. בִּימֵי שֵׁנִי נוּפָר נוֹסַעַת עִם עֲדִי אַחֲרֵי הַצַּהֲרוֹן וְנִשְׁאֶרֶת אֶצְלָהּ עַד הָעֶרֶב.
אַבָּא פָּתַח לִשְׁתֵּיהֶן אֶת הַדֶּלֶת מִכִּוּוּן הַמִּדְרָכָה. עֲדִי נִכְנְסָה לַמְּכוֹנִית, הִתְיַשְּׁבָה בְּכִסֵּא הַבְּטִיחוּת וְנֶחְגְּרָה בְּעַצְמָהּ. נוּפָר נִכְנְסָה אַחֲרֶיהָ, אַבָּא חָגַר אוֹתָהּ, וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת.
אַבָּא נִכְנַס לַמְּכוֹנִית וְנֶחְגַּר גַּם הוּא.
הַמְּכוֹנִית הֵחֵלָּה בִּנְסִיעָה לְכִוּוּן הַבַּיִת.
נוּנוּ הִבִּיט בַּמְּכוֹנִית הַמִּתְרַחֶקֶת וְחָשַׁב: מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר. אֲבָל מָה? הוּא הֵצִיץ לְתוֹךְ הַמְּכוֹנִית. הוּא רָאָה אֶת פָּנֶיהָ שֶׁל עֲדִי, אֲבָל לֹא אֶת פָּנֶיהָ שֶׁל נוּפָר. רַק הַתַּלְתַּלִּים שֶׁלָּהּ הֵצִיצוּ מֵהַחַלּוֹן.
רֶגַע, רֶגַע, רֶגַע. אֵיפֹה כִּסֵּא הַבְּטִיחוּת שֶׁל נוּפָר? מָה, הִיא יוֹשֶׁבֶת לְלֹא כִּסֵּא הַגְבָּהָה? זֶה מַמָּשׁ מְסֻכָּן! מָה עוֹשִׂים? נוּנוּ הִתְלַבֵּט. חֲבֵרָיו הַחוֹלִים לֹא הִגִּיעוּ לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ מִחוּץ לָרַמְזוֹר. הוּא חַיָּב לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֶת הַפִּתְרוֹן לַבְּעָיָה.
נוּנוּ חָשַׁב וְחָשַׁב, עַד שֶׁעָלָה בְּמוֹחוֹ רַעְיוֹן.
הוּא הִכְנִיס לְתוֹךְ תֵּבַת הַמִּכְתָּבִים בְּבֵיתָהּ שֶׁל עֲדִי דַּף גָּדוֹל וּבוֹ צִיּוּר שֶׁל כִּסֵּא בְּטִיחוּת.
אַבָּא, עֲדִי וְנוּפָר הִגִּיעוּ הַבַּיְתָה. אַבָּא חָנָה צָמוּד לַמִּדְרָכָה, עֲדִי וְנוּפָר יָצְאוּ מֵהַמְּכוֹנִית. שְׁלָשְׁתָּם צָעֲדוּ עַל הַשְּׁבִיל, דִּבְּרוּ וְצָחֲקוּ.
"רֶגַע'" אָמַר אַבָּא וְנֶעֱצַר מוּל תֵּבַת הַמִּכְתָּבִים. "יֵשׁ לָנוּ דֹּאַר."
בַּתֵּבָה הָיָה דַּף גָּדוֹל וְעָלָיו צִיּוּר שֶׁל בּוּסְטֶר. "אֶה! זֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַבּוּסְטֶר שֶׁלִּי!" אָמְרָה עֲדִי.
"נָכוֹן. זֹאת פִּרְסֹמֶת. כָּתוּב כָּאן שֶׁיְּלָדִים עַד גִּיל 8 חַיָּבִים לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא כָּזֶה בַּמְּכוֹנִית," אָמַר אַבָּא מְהֻרְהָר, וְאָז הִכְרִיז: "עֲדִידִי, אַתְּ וְנוּפָר רַק בְּנוֹת 6. אַתְּ יוֹדַעַת מָה? יֵשׁ לָנוּ בַּמַּחְסָן בּוּסְטֶר יָשָׁן. הוּא הָיָה בַּמְּכוֹנִית שֶׁלִּי וְהוֹצֵאתִי אוֹתוֹ כְּשֶׁאוּדִי, אָחִיךְ, גָּדַל. אֲנִי אַחְזִיר אוֹתוֹ לַמְּכוֹנִית, וּבְכָל פַּעַם שֶׁנּוּפָר תִּסַּע אִתָּנוּ, הִיא תֵּשֵׁב עָלָיו."
נוּפָר וַעֲדִי נִקּוּ בְּיַחַד אֶת הַכִּסֵּא וְגַם עָזְרוּ לְאַבָּא לְהַחְזִיר אוֹתוֹ לַמְּכוֹנִית. "אוּלַי נִסַּע לְטַיֵּל קְצָת, נוּפָר, אַתָּה וַאֲנִי?" בִּקְּשָׁה עֲדִי.
אַבָּא הִסְכִּים. הֵם נָסְעוּ בַּשְּׁכוּנָה, וַעֲדִי הִרְגִּישָׁה שֶׁהִיא וְנוּפָר כְּמוֹ מְלָכוֹת – כָּל אַחַת הִבִּיטָה מֵהַחַלּוֹן שֶׁלָּהּ וְדִוְּחָה לַחֲבֶרְתָּהּ מָה הִיא רוֹאָה: הִנֵּה שְׁנֵי חֲבֵרִים מֵהַצַּהֲרוֹן שֶׁצּוֹעֲדִים לְכִוּוּן הַבַּיִת! וְהִנֵּה הַמַּדְרִיכָה מֵחוּג אָמָּנוּת, מַמָּשׁ בַּמְּכוֹנִית לְיָדָן!
נוּנוּ הִבִּיט בַּפָּנִים הַצּוֹחֲקִים שֶׁל עֲדִי וּבְפָנֶיהָ הַחֲמוּדִים שֶׁל נוּפָר הַמְּקֻשָּׁטִים בְּתַלְתַּלִּים, וְהִתְמַלֵּא גַּאֲוָה עַל כָּךְ שֶׁהִצְלִיחַ לִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה בְּעַצְמוֹ. הוּא מִהֵר לַחְזֹר לָרַמְזוֹר, לְשַׁתֵּף אֶת לֶלָה וְאֶת רֹאשׁ-רֹאשׁ. אֲבָל הוּא לֹא הִצְלִיחַ לְדַבֵּר, כִּי פִּתְאוֹם... הִרְגִּישׁ דִּגְדּוּג בָּאַף וְ... אַפְּצִ'י... אַפְּצִ'י...
