לֶלָה נִרְאֲתָה עֲיֵפָה. בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הָיָה הַרְבֵּה רַעַשׁ מִסָּבִיב לָרַמְזוֹר. מִישֶׁהוּ הֶחְלִיט לְהָקִים גָּדֵר מִסָּבִיב לְגִנַּת הַשַּׁעֲשׁוּעִים – זֶה טוֹב, הַיְּלָדִים יִהְיוּ מוּגָנִים יוֹתֵר, אֲבָל הֲקָמַת הַגָּדֵר גָּרְמָה לְרַעַשׁ, וְלֶלָה לֹא הִצְלִיחָה לָנוּחַ.
נוּנוּ, לְעֻמָּתָהּ, נִרְאָה מְרֻצֶּה. הוּא נֶהֱנָה לַעֲקֹב אַחֲרֵי הִתְקַדְּמוּת הָעֲבוֹדָה. כָּל יוֹם הוּא סָפַר כַּמָּה חֲלָקִים נוֹסְפוּ לַגָּדֵר. לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁעָשָׂה, בְּעוֹד יוֹמַיִם כַּנִּרְאֶה יְסַיְּמוּ אֶת הַבְּנִיָּה.
רַק רֹאשׁ-רֹאשׁ הִמְשִׁיךְ בְּעִנְיָנָיו כָּרָגִיל. "תִּרְאוּ אֶת גַּל וְעִדָּן," הוּא קָרָא. "הֵם מְשַׂחֲקִים תּוֹפֶסֶת."
"גַּם אֲנִי אוֹהֵב לְשַׂחֵק תּוֹפֶסֶת. נִרְאֶה אִם תַּצְלִיחוּ לִתְפֹּס אוֹתִי..." אָמַר נוּנוּ – וְנֶעֱלַם, וְלֹא שָׁמַע אֶת הֶמְשֵׁךְ הַמִּשְׁפָּט שֶׁל רֹאשׁ-רֹאשׁ: "לֶלָה, צָרִיךְ לָצֵאת מֵהָרַמְזוֹר, גַּל וְעִדָּן מְשַׂחֲקִים תּוֹפֶסֶת עַל הַמִּדְרָכָה."
"זֶה מְסֻכָּן מְאוֹד! לָמָּה הֵם לֹא מְשַׂחֲקִים בַּגִּנָּה?" שָׁאֲלָה לֶלָה.
"אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה, אֲבָל אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַעֲזֹר לָהֶם," עָנָה רֹאשׁ-רֹאשׁ.
הֵם הִגִּיעוּ בִּמְהִירוּת לָרְחוֹב. נוּנוּ כְּבָר עָמַד שָׁם, מֻטְרָד. "תִּרְאוּ אֶת גַּל וְעִדָּן, הֵם..."
"אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים," אָמְרָה לֶלָה, "בִּגְלַל זֶה הִגַּעְנוּ."
גַּל רָץ קָדִימָה, וְעִדָּן מֵאֲחוֹרָיו. גַּל סוֹבֵב רֹאשׁוֹ לְאָחוֹר, לִבְדֹּק אִם עִדָּן קָרוֹב אֵלָיו.
בִּזְמַן שֶׁסּוֹבֵב אֶת רֹאשׁוֹ לְאָחוֹר, הוּא לֹא שָׂם לֵב שֶׁהוּא קָרוֹב לִשְׂפַת הַמִּדְרָכָה, וְאִם יַמְשִׁיךְ לָרוּץ בְּלִי לְהִסְתַּכֵּל, הוּא יַגִּיעַ אֶל הַכְּבִישׁ.
"הוּא עוֹד רֶגַע יֵרֵד אֶל הַכְּבִישׁ, וְזֶה מַמָּשׁ מְסֻכָּן!" אָמְרָה לֶלָה.
"מָה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת?" שָׁאַל נוּנוּ.
"בּוֹאוּ מַהֵר, יֵשׁ לִי רַעְיוֹן!" אָמַר רֹאשׁ-רֹאשׁ.
חַיָּבִים לַעֲצֹר אֶת גַּל, הוּא חָשַׁב. אֲבָל מָה יָכוֹל לַעֲצֹר אוֹתוֹ?
רֹאשׁ-רֹאשׁ רָאָה צְרוֹר מַפְתְּחוֹת מֵצִיץ מֵהַכִּיס שֶׁל גַּל. הוּא מָשַׁךְ אוֹתוֹ הַחוּצָה, וְהַצְּרוֹר נָפַל עַל הַמִּדְרָכָה בְּרַעַשׁ.
גַּל נֶעֱצַר וְהִתְכּוֹפֵף לְהָרִים אֶת הַצְּרוֹר. בִּזְמַן שֶׁהִתְכּוֹפֵף, עָבְרָה מְכוֹנִית בַּכְּבִישׁ, מַמָּשׁ לְיָדוֹ.
"אֵיזֶה מַזָּל..." חָשַׁב גַּל.
עִדָּן הִגִּיעַ אֵלָיו. "תָּפַסְתִּי אוֹתְךָ!" אָמַר.
"זֶה לֹא הוֹגֵן, לֹא יָכֹלְתִּי לְהַמְשִׁיךְ לָרוּץ," הִתְלוֹנֵן גַּל.
"לֹא אִכְפַּת לִי... אֲנִי תָּפַסְתִּי אוֹתְךָ," אָמַר עִדָּן.
"אַתָּה יוֹדֵעַ מָה? בּוֹא נְשַׂחֵק בַּגִּנָּה. עַל הַמִּדְרָכָה זֶה לֹא נוֹחַ וְגַם לֹא בָּטוּחַ. בַּגִּנָּה נִרְאֶה אִם תַּצְלִיחַ לִתְפֹּס אוֹתִי!" אָמַר גַּל, וְהֵחֵל לָרוּץ הַיְשֵׁר לְתוֹךְ גִּנַּת הַשַּׁעֲשׁוּעִים, בֵּין הַמִּתְקָנִים.
"גַּל... חַכֵּה לִי... אַתָּה רָץ מַהֵר מִדַּי," הִתְנַשֵּׁף עִדָּן בְּעִקְבוֹתָיו.
גַּם נוּנוּ רָץ בְּעִקְבוֹתֵיהֶם. רֹאשׁ-רֹאשׁ הָיָה מְרֻצֶּה. "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהֵם הֵבִינוּ שֶׁהַמִּדְרָכָה הִיא לֹא מָקוֹם מֻצְלָח לְמִשְׂחָקִים," אָמַר.
"כֵּן, אֲנִי  מַסְכִּימָה אִתְּךָ," אָמְרָה לֶלָה. "עַכְשָׁו אֲנִי הוֹלֶכֶת לָנוּחַ. אַתָּה בָּא?"
 

התכנים מבוססים על חומרים שפותחו במסגרת תכנית זה"ב בגן – גמלאים מתנדבים בגני הילדים. התכנית מופעלת על ידי תנועת של"מ  - החברה למתנ"סים ועמותת אור ירוק בשיתוף משרד החינוך.

המגזין בנוי בתבנית של מכתב מהחברים מהרמזור, ובו סיפורים, שירים ומשחקים, דפי פעילות ורעיונות ליצירה. אתם מוזמנים ליצור קשר עם מתנדבי התכנית כדי לשלב אותם בפעילות. המתנדבים ישימו את המכתב בתיבת הדואר בצרוף הפתעות לילדים  וכך ימשך הקשר אתם. תוכלו לשלוח להם תמונה של הילדים מקשיבים לסיפור, ציורים שהכינו וכדומה.
נושא בטיחות בדרכים כדרך חיים חשוב שימשיך ויועבר בגן על ידי המתנדבים
בדרך זו נוכל להמשיך ולהעביר את המסר של חשיבות השמירה על כללי הבטיחות בדרכים.

תודה על שיתוף הפעולה
רונית רביב, ענת רגב אדלר 
מנהלות תוכנית זה”ב בגן