לֶלָה הִבִּיטָה מֵהָרַמְזוֹר אֶל מִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים. "תִּרְאוּ כַּמָּה פְּרָחִים, כַּמָּה צְבָעִים!" הִתְלַהֲבָה. תָּמִיד כְּשֶׁהָאָבִיב מַגִּיעַ, לֶלָה מִתְרַגֶּשֶׁת מֵהַצְּבָעִים שֶׁמְּקַשְּׁטִים אֶת הַנּוֹף.
רֹאשׁ-רֹאשׁ הִצְטָרֵף אֵלֶיהָ וְנִסָּה לִסְפֹּר כַּמָּה צְבָעִים הוּא רוֹאֶה: "כָּחֹל, סָגֹל, צָהֹב, אָדֹם, וָרֹד – קָשֶׁה לִסְפֹּר. כָּל הַצְּבָעִים הִגִּיעוּ לַמִּגְרָשׁ שֶׁלָּנוּ!" אָמַר.
נוּנוּ לֹא חִכָּה לְתוֹצְאוֹת הַסְּפִירָה. הוּא מִהֵר לָצֵאת לַמִּגְרָשׁ, לִרְאוֹת מִי הִגִּיעַ לְשַׂחֵק. נוּנוּ יוֹדֵעַ שֶׁכְּשֶׁלֶּלָה מַתְחִילָה לְדַבֵּר עַל הַפְּרָחִים בַּחוּץ, סִימָן שֶׁאַחֲרֵי הַצַּהֲרוֹן הַהוֹרִים יָבִיאוּ אֶת הַיְּלָדִים לְשַׂחֵק בַּמִּגְרָשׁ.
הָיָה נָעִים בַּחוּץ, לֹא חַם מִדַּי וְלֹא קַר מִדַּי, וְנוּנוּ עָצַם אֶת עֵינָיו וְנָתַן לַשֶּׁמֶשׁ לְלַטֵּף אוֹתוֹ. צְעָקָה הִפְרִיעָה לוֹ לְהִשְׁתַּזֵּף. "רֹתֶם! חַכִּי לִי, רֹתֶם!" נוּנוּ פָּקַח אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת רֹתֶם מְדַלֶּגֶת בֵּין הַפְּרָחִים, וְאֶת סָבְתָא מְנַסָּה לְמַהֵר בְּעִקְבוֹתֶיהָ.
נוּנוּ יָדַע לָמָּה רֹתֶם מְמַהֶרֶת. הַחֲבֵרִים שֶׁלָּהּ כְּבָר שִׂחֲקוּ בַּמִּגְרָשׁ. הִיא רָצְתָה לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר. רֹתֶם דִּלְּגָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר מַהֵר עַד שֶׁמַּמָּשׁ רָצָה, וְסָבְתָא בְּעִקְבוֹתֶיהָ.
מֵהַכִּוּוּן הַשֵּׁנִי הִגִּיעַ עֵדֶן. הוּא הֶחְזִיק בְּיָדָיו כַּדּוּר. גַּם הוּא רָאָה אֶת רֹתֶם מְמַהֶרֶת לְכִוּוּן הַחֲבוּרָה.
"רֹתֶם," קָרָא עֵדֶן לְעֶבְרָהּ. "רוֹוֹוֹתֶם!" רֹתֶם נוֹפְפָה לוֹ לְשָׁלוֹם. עֵדֶן רָצָה לְהַחְזִיר לָהּ שָׁלוֹם, וְהֵרִים אֶת יָדוֹ בְּנִפְנוּף. בְּאוֹתוֹ רֶגַע נָפַל הַכַּדּוּר מִיָּדָיו וְהֵחֵל לְהִתְגַּלְגֵּל לְכִוּוּן הַכְּבִישׁ. עֵדֶן רָץ אֶל הַכַּדּוּר.
"תִּזָּהֵר, עֵדֶן," קָרְאָה רֹתֶם. "אַל תָּרוּץ לַכְּבִישׁ!"
נוּנוּ דָּאַג. הוּא רָאָה אֶת עֵדֶן רָץ אַחֲרֵי הַכַּדּוּר לְכִוּוּן הַכְּבִישׁ, וְלֹא יָדַע אֵיךְ לַעֲצֹר אוֹתוֹ.
"מָה עוֹשִׂים?" חָשַׁב. "אֵיפֹה לֶלָה וְרֹאשׁ-רֹאשׁ? לָמָּה הֵם לֹא כָּאן?" אֲבָל עוֹד לִפְנֵי שֶׁסִּיֵּם אֶת הַמַּחְשָׁבָה, לֶלָה וְרֹאשׁ-רֹאשׁ הוֹפִיעוּ בֵּין הַפְּרָחִים.
"מְסֻכָּן, זֶה מְסֻכָּן אֵיךְ שֶׁעֵדֶן רָץ אַחֲרֵי הַכַּדּוּר," אָמְרָה לֶלָה. "אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַעֲצֹר אֶת הַכַּדּוּר. בּוֹאוּ מַהֵר!"
לֶלָה, רֹאשׁ-רֹאשׁ וְנוּנוּ קָפְצוּ מַהֵר קָדִימָה וְעָצְרוּ בִּידֵיהֶם אֶת הַכַּדּוּר, מַמָּשׁ רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהִגִּיעַ לִשְׂפַת הַמִּדְרָכָה.
עֵדֶן כַּמּוּבָן לֹא רָאָה אוֹתָם, אֲבָל אֶת הַכַּדּוּר שֶׁנֶּעֱצַר הוּא רָאָה.
"אֵיזֶה מַזָּל..." נָשְׁמָה רֹתֶם לִרְוָחָה. "זֶה הָיָה מְסֻכָּן מְאוֹד..."
"זֶה הַכַּדּוּר הֶחָדָשׁ שֶׁלִּי," אָמַר עֵדֶן. "לֹא רָצִיתִי לְאַבֵּד אוֹתוֹ."
"יֵשׁ לִי עֵצָה בִּשְׁבִילְךָ," הִצִּיעָה רֹתֶם. "אַל תִּקַּח אוֹתוֹ בַּיָּד. קַח אֶת הַכַּדּוּר בְּתוֹךְ שַׂקִּית, וְכָךְ הוּא לֹא יִתְגַּלְגֵּל לְךָ מֵהַיָּדַיִם."
עֵדֶן הִנְהֵן. "נָכוֹן, זֶה כְּלָל חָשׁוּב שֶׁשָּׁכַחְתִּי. אֲבָל יוֹתֵר לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתוֹ," אָמַר.
עֵדֶן וְרֹתֶם הִצְטָרְפוּ לַיְּלָדִים שֶׁבַּמִּגְרָשׁ, וְכֻלָּם שִׂחֲקוּ יַחַד בַּכַּדּוּר.
"אַתְּ כָּל כָּךְ חֲכָמָה, לֶלָה. מַזָּל שֶׁהִגַּעְתֶּם בַּזְּמַן," אָמַר נוּנוּ.
"נָכוֹן. וְאַתָּה בֶּטַח תֵּעָלֵם בַּזְּמַן," אָמַר רֹאשׁ-רֹאשׁ, אֲבָל עַד שֶׁסִּיֵּם אֶת הַמִּשְׁפָּט, נוּנוּ כְּבָר הָיָה בְּמָקוֹם לְגַמְרֵי אַחֵר...
 

התכנים מבוססים על חומרים שפותחו במסגרת תכנית זה"ב בגן – גמלאים מתנדבים בגני הילדים. התכנית מופעלת על ידי תנועת של"מ  - החברה למתנ"סים ועמותת אור ירוק בשיתוף משרד החינוך.

המגזין בנוי בתבנית של מכתב מהחברים מהרמזור, ובו סיפורים, שירים ומשחקים, דפי פעילות ורעיונות ליצירה. אתם מוזמנים ליצור קשר עם מתנדבי התכנית כדי לשלב אותם בפעילות. המתנדבים ישימו את המכתב בתיבת הדואר בצרוף הפתעות לילדים  וכך ימשך הקשר אתם. תוכלו לשלוח להם תמונה של הילדים מקשיבים לסיפור, ציורים שהכינו וכדומה.
נושא בטיחות בדרכים כדרך חיים חשוב שימשיך ויועבר בגן על ידי המתנדבים
בדרך זו נוכל להמשיך ולהעביר את המסר של חשיבות השמירה על כללי הבטיחות בדרכים.

תודה על שיתוף הפעולה
רונית רביב, ענת רגב אדלר 
מנהלות תוכנית זה”ב בגן