אִם תִּסְתַּכְּלוּ טוֹב טוֹב בָּרַמְזוֹר, מַמָּשׁ לְתוֹכוֹ, תּוּכְלוּ לִרְאוֹת שֶׁהָאוֹרוֹת שֶׁלּוֹ מְחַיְּכִים אֲלֵיכֶם.
זֶה מִפְּנֵי שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הָאוֹרוֹת גָּרִים שְׁלוֹשָׁה חֲבֵרִים טוֹבִים: לֶלָה, נוּנוּ וְרֹאשׁ-רֹאשׁ.
רֹאשׁ-רֹאשׁ גָּר מֵאֲחוֹרֵי הָאוֹר הָאָדֹם, נוּנוּ מֵאֲחוֹרֵי הָאוֹר הַצָּהֹב, וְלֶלָה מֵאֲחוֹרֵי הָאוֹר הַיָּרֹק.
כְּשֶׁהֵם רוֹאִים יְלָדִים מַבִּיטִים אֲלֵיהֶם, הֵם מְחַיְּכִים חִיּוּךְ רָחָב. אֲבָל... כְּשֶׁהֵם רוֹאִים יְלָדִים שֶׁעוֹשִׂים דְּבָרִים מְסֻכָּנִים אוֹ נִקְלָעִים לְצָרָה, הֵם יוֹצְאִים מִיָּד לְהַצִּיל אוֹתָם. אֵלֶּה אָמְנָם חֲבֵרִים בִּלְתִּי נִרְאִים, אֲבָל אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ אוֹתָם. נִשְׁמָע מְסֻבָּךְ? שִׁמְעוּ סִפּוּר שֶׁקָּרָה אֶתְמוֹל.
הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁנּוּנוּ נֶעֱלַם. "נוּנוּ," קָרְאָה לֶלָה, "אֵיפֹה אַתָּה?" נוּנוּ לֹא עָנָה.
"רֹאשׁ-רֹאשׁ, אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיפֹה נוּנוּ?".
"לֹא," עָנָה רֹאשׁ-רֹאשׁ.
"אֲנִי לֹא מְבִינָה לְאָן הוּא נֶעֱלַם," אָמְרָה לֶלָה.
רֹאשׁ-רֹאשׁ חִפֵּשׂ לְמַעְלָה, לֶלָה חִפְּשָׂה לְמַטָּה. אֵיפֹה נוּנוּ יָכוֹל לִהְיוֹת?
"אַתָּה לֹא דּוֹאֵג לוֹ? לְאָן הוּא הָלַךְ?" לֶלָה כְּבָר הָיְתָה מֻדְאֶגֶת, "נוּ... נוּנוּ. אֵיפֹה אַתָּה?"
פִּתְאוֹם זִנֵּק נוּנוּ מֵאֲחוֹרֶיהָ. "הִנֵּה אֲנִי!"
"נוּנוּ.... נוּנוּנוּ!" כָּעַס רֹאשׁ-רֹאשׁ. "אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה דָּאַגְנוּ לְךָ? אֵיפֹה הָיִיתָ?"
עֵינָיו שֶׁל נוּנוּ הַשּׁוֹבָב נָצְצוּ. "יָצָאתִי מֵהָרַמְזוֹר, הָיִיתִי בַּחוּץ."
"לָמָּה לֹא הוֹדַעְתָּ שֶׁאַתָּה יוֹצֵא?" שָׁאֲלָה לֶלָה.
"שָׁכַחְתִּי," עָנָה נוּנוּ מְבֻיָּשׁ.
"אַתֶּם יוֹדְעִים אֶת מִי רָאִיתִי לְמַטָּה? אֶת עֹמֶר. זוֹכְרִים אוֹתוֹ? הַיֶּלֶד שֶׁלֹּא אוֹהֵב שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ יָד," סִפֵּר נוּנוּ. "סַבָּא שֶׁלּוֹ לָקַח אוֹתוֹ הַבַּיְתָה מֵהַצַּהֲרוֹן, וְעֹמֶר מְדַלֵּג כְּמוֹ תָּמִיד לִפְנֵי סַבָּא. וְתָמִיד כְּשֶׁהֵם מַגִּיעִים לְמַעֲבַר חֲצָיָה, עֹמֶר לֹא רוֹצֶה לָתֵת לְסַבָּא יָד, וְאָז סַבָּא שֶׁלּוֹ כּוֹעֵס. אוּלַי נַעֲשֶׂה מַשֶּׁהו לִפְנֵי שֶׁהֵם יַגִּיעוּ לַכְּבִישׁ?"
"כֵּן, הִגִּיעַ הַזְּמַן לִפְעֹל," הִסְכִּימָה לֶלָה, שֶׁמַּכִּירָה הֲכִי טוֹב אֶת כְּלָלֵי הַבְּטִיחוּת בַּדְּרָכִים.
"נָכוֹן," הִסְכִּים גַּם רֹאשׁ-רֹאשׁ, "וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְתַכְנֵן הֵיטֵב מָה לַעֲשׂוֹת."
לֶלָה חָשְׁבָה קְצָת וְאָמְרָה: "יֵשׁ לִי רַעְיוֹן. נְחַכֶּה לְיַד מַעֲבַר הַחֲצָיָה. כְּשֶׁעֹמֶר יַגִּיעַ הוּא לֹא יִרְאֶה אוֹתָנוּ, אֲבָל הוּא יַרְגִּישׁ אוֹתָנוּ. אֲנַחְנוּ נִתְפֹּס לוֹ חָזָק אֶת הַיָּד, וְנַכְנִיס אוֹתָהּ לְתוֹךְ הַיָּד שֶׁל סַבָּא!"
"רַעְיוֹן מְצֻיָּן!" אָמַר רֹאשׁ-רֹאשׁ.
"אֲנִי יָכוֹל לְדַגְדֵּג אוֹתוֹ מִתַּחַת לַיָּד?" שָׁאַל נוּנוּ. "נוּנוּ," עָנוּ רֹאשׁ-רֹאשׁ וְלֶלָה גַּם יַחַד, "נוּנוּנוּ!"
הַשְּׁלוֹשָׁה יָרְדוּ בִּזְרִיזוּת מֵהָרַמְזוֹר וְחִכּוּ לְיַד מַעֲבַר הַחֲצָיָה. הַרְבֵּה יְלָדִים הִגִּיעוּ עִם הַהוֹרִים אוֹ עִם אַחִים גְּדוֹלִים, וְחָצוּ בִּזְהִירוּת אֶת הַכְּבִישׁ.
וְהִנֵּה עֹמֶר, הִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם בְּדִלּוּגִים.
לֶלָה, רֹאשׁ-רֹאשׁ וְנוּנוּ הַבִּלְתִּי נִרְאִים חִכּוּ שֶׁהוּא יֵעָצֵר בִּקְצֵה הַמִּדְרָכָה. עֹמֶר נֶעֱצַר. סַבָּא הִגִּיעַ קְצָת אַחֲרָיו. סַבָּא הִבִּיט לַצְּדָדִים, רָאָה שֶׁאַף מְכוֹנִית לֹא מִתְקָרֶבֶת, וְהוֹשִׁיט לְעֹמֶר יָד. אֲבָל עֹמֶר לֹא הוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ בַּחֲזָרָה.