✨ ל"ג בעומר - הילולא דרשב"י✨
|
|
|
|
ל"ג בעומר: דברי הרב בהדלקת המדורה
|
|
|
|
אומר הרב"ש בשם בעל הסולם שהמנהגים שאנו נוהגים מקרבים אותנו לרוחניות יותר מאשר ההלכות.
הוא לא אומר חס ושלום לזלזל בהלכות, אבל יש להחשיב מאוד את המנהגים.
כמובן שכאשר אנו באים למנהג, טוב שנדע את הנקודה הפנימית שלו.
אנחנו הולכים להדליק מדורה, אש לכבוד רבי שמעון בר יוחאי.
מסופר כשרשב"י אמר את אדרא זוטא, הייתה זו אדרא אחרונה- הכינוס והישיבה האחרונה של החברים. בישיבה הזו רבי שמעון בר יוחאי אמר סודות שלא אמר עד כה, והיתה אש סובבת.
יש הרבה סיבות למה אותה אש, אבל האש הזו היא זו שסובבת, ולזכרון אותה אש אנו מדליקים את המדורה.
האש הזו צריכה להיות בליבו של כל אדם כדי שתהיה זו שמאירה את נקודתו הפנימית.
האש היא גם מזככת, מזככת את יצר הרע. אש לא ברור אם היא חומר או לא חומר, היא מסמלת לנו גם את מדרגת בינה, מדרגת הגבורה, שהיא הנקודה הפנימית {גבורה משתלשלת מבינה}
לכן כל אחד יכוון כפי שהוא יכול, לאותה נקודה פנימית שהוא רוצה לזכות מרשב"י.
פעם היינו אומרים האם אתה מוכן להיכנס כך לאש הזאת ולזכות ע"י כך בנקודה הפנימית? האם אתה מוכן למסור את עצמך על קידוש ה' בגלל הנקודה הפנימית?
אנו עסוקים מאוד בנקודה החיצונית, אך ככל שנעריך את מה שרבי שמעון בר יוחאי זכר צדיק וקדוש לברכה נתן לעולם, ככה נוכל יותר להתקשר לנקודה.
השבח של כל אחד בליבו על רבי שמעון בר יוחאי, יוכל לקשר אותו יותר לאותה נקודה פנימית. בע"ה שנצליח לכוון לנקודה הפנימית כולנו.
{מבוסס על דברי הרב בהדלקת המדורה}
|
|
|
|
ל"ג בעומר - בפנימיות
היום הנכבד והמדובר כל כך, שעם ישראל לכל חלקיו חוגג אותו, יש לתת עליו את הדעת ולגלות בו מעט מהגנוז בסודותיו, כפי שלמדונו רבותינו.
יש מס' נושאים שקשורים לל"ג בעומר, עליהם ועל הקשר בניהם יש לנו לתת את הדעת.
מה הקשר בין רבי עקיבא שמתו עשרים וארבע אלף מתלמידיו לל"ג בעומר?
האם המספר של עשרים וארבע מורה על משהו מיוחד? והלו כידוע יש שנים עשר חודשים ועוד שמסופר שרבי שמעון בר יוחאי היה תחילה שתים עשרה שנה במערה, ועוד שבת מצווה חוגגים לאחר שתים עשרה שנה. וישנם שנים עשר שבטים וכו'... ומכל הנ"ל יש לנו לחשוב אולי יש קשר בין הדברים. אם כן מהו הקשר?
בידוע שלרבי עקיבא היו חמישה תלמידים לאחר מות עשרים וארבע אלף מתלמידיו, שהם ר' מאיר ור' יהודא ור' אלעזר בן שמוע ורשב"י ור' נחמיה מה בחינתם ומה הם באו לגלות בעולם?
מה בא לציין של ל"ג בעומר דווקא שהוא לא סוף הספירה ולא ראשיתה?
האם יום ל"ג בעומר הוא יום שמחה?
ודאי ישנן עוד הרבה שאלות על נושא נרחב זה ונביא כאן את הדברים בקצרה.
הקשר בין רבי עקיבא לל"ג בעומר
רבי עקיבא שורשו מן קין שהוא קו שמאל. (ראה שער הכוונות דרוש י"ב דפסח ושער הגלגולים הקדמה ל"ד) קו שמאל עניינו הוא צד חזק של גבורות, של דינים המבוארים בנפש האדם כבקורת, ככעס, כחסרון, כרצון לקבל, כמחלק וכו'....
רבי עקיבא הוא בחינת גבורות שבדעת. כידוע הדעת נמצאת בראש. בדעת ישנם ב' מצבים קטנות וגדלות. בגדלות משולבת הדעת בחסדים וגבורות בחיבור ובקטנות נפרדים הם ואז החסדים לא משלימים את הדעת. ע"כ הקטן בדעתו, או המתנהג כקטן, או הנמצא בזמן הכנה יש לו להיזהר, שלא יאחזו בו החיצוניים, מפאת הקשר המיידי של מצבו אל הדינים.
הדינים מקורם בשמאל, שהוא המחלק את השלם. החסד בא לחבר. כל מקום שאנו רואים מלחמה, או פרוד, שם אינו יכול להתגלות בשלמות חיבור עם ה' יתברך, שכן גילויו השלם של הבורא לנבראים הוא בבחינת השפעה ולא דינים. כאשר הדינים, אלו הם שמתגלים, סימן הוא, שנמצאים בזמן הכנה ועדין לא בגמר תיקון.
סוד השמות אלוקים והויה
ישנם ב' שמות עיקריים המבטאים את התגלות הבורא לנבראים. השמות הם אלוקים והויה.
השם הקדוש המבטא את בחינת הדינים הוא השם אלוקים. לשם זה 120 צירופים (ניתן לחשב את מס' הצירופים ע"י מכפלה עוקבת של מס' האותיות במקרה זה 1*2*3*4*5=120 (עצרת)). כאשר נשנה את סדר האותיות ובכל פעם נשים אות אחרת בתחילה יוצא ה' פעמים כ"ד שיחד זה מאה ועשרים.
השם הויה שהוא בגימטרייה עשרים ושש שיוצא מפעמיים שלש עשרה מבטא את האחדות והאהבה. אהבה היא גם בגימטרייה שלש עשרה. כן סולם הוא בגימטרייה מאה ושלושים, חמש פעמים הויה או י' פעמים שלש עשרה, הוא המחבר בין עליונים לתחתונים. כן סיני ששם נתנה התורה, שהיא הוראת דרך להגעה לאהבה וכן ביוצא בזה.
ודאי מתגנבת ללב תהיה, מה כל המשחקים האלו בגימטריות? הלו אפשר להמציא עוד הרבה צורות אחרות. אך יש להפיס את הדעת בכך, שרק סימנים הללו ולמי שמועילים אלו שישתמש בהם, ולמי שלא יכול לעזבם, כי רק לעזר הללו באו ולא ח"ו לקלקל את ההבנה.
סוד המספר י"ב וכפולותיו
המושג י"ב וכפולותיו למשל כ"ד או מ"ח באו להראות את צד הדין בעולם את הצד המחלק, נראה מס' דוגמאות.
השנה שהיא מידת הדין מחולקת לשנים עשר חודשים, לעומת חודש שהוא רחמים. חודש הוא בחינת התחדשות כמו יש מאין והוא בחינה אמונית. החלוקה לי"ב מראה על מידת הדין והוא שראש השנה הוא דין, אך ניסן שהוא ראש לחודשיםם הוא מלשון נס והוא מידת הרחמים.
בת מצווה לאחר י"ב שנים, ובר מצווה לאחר י"ג שנים. אנו רואים שוב שצד הנקבה שהיא מידת הדין בעולם היא מבוטאת במספר המחלק, במספר י"ב. המספר י"ג לצד הזכר, שהוא המספר המאחד.
שבטי ישראל הם צד המחלק את עם ישראל לשבטיו. הלוי הלומד תורה הוא צד המאחד את כל העם. עבודת המקדש באחדות של כל עם ישראל לעבודת ה' יתברך הוא המחבר את הפרוד בין השבטים.
רשב"י במערה היה בתחילה י"ב שנה. מערה היא בחינת קטנות (ראה זהר תזריע ובהסולם אות ס"א). כאשר יצא רשב"י עם בנו מהמערה היה שורף במבטו את המתעסק בחיי שעה והוא כי היא מידת הדין.
אמר לו הקב"ה חזור למערה להכין עצמך למידת הרחמים, למידת הימין. שרק י"ב שנה הם מידת הדין המחלקת, היוצא משם אלוקים וכדי להשלים את מידת ההויה שהיא כפולה של י"ג (הויה =26=13*2) חזור לעוד שנה למערה, דהיינו להכנה לקראת השלמות הרצויה, כדי שהעולם יונהג במידת ההשפעה ולא במידת הדין.
מכל הנ"ל יוצא שהשם אלוקים מבטא את מידת הדין, וסימנו הוא החלוקה למספר י"ב או כ"ד וכדומה.
מיתת כ"ד אלף תלמידיו של רבי עקיבא
עיקר ההבנה היא בפנימיות
מידת רשב"י ותיקון ל"ג בעומר
חילוף שם אלוקים בשם אכדט"ם
(ניתן לקרוא את הפרקים החסרים בספרו של הרב - במאמר ל"ג בעומר)
הזמן המיוחד של ספירת העומר
בליל הסדר יצאנו ממצרים במוחין גדולים מפאת הנס . לאחר מכן חוזרים למצב הקטנות שבו יש דינים. ולסיבת היות תלמידי רבי עקיבא ממוחין דקטנות לכן היו מבחינת הדינין הקשין והיו קנטרנים ושונאים זה את זה כמשז"ל, שלא היו נוהגים כבוד זה לזה וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת, שאז הוא זמן קטנות, והם ימי הדין כנ"ל, אז הוא זמן יניקת החיצונים. לכן פגעה בהם אז מידת הדין של הקטנות על שלא נהגו כבוד זה לזה ומתו בימים ההם בהיותם קטנים. ולא הגיעו להגדיל ולהאריך ימים לסיבה הנזכרת.
כאשר תלמידי רבי עקיבא הגיעו לזמן זה של ספירת העומר, שיש בו דינים, היו צריכים למתק את הדינים הללו. היות ודווקא בבחינתם, שהם בחינת גבורות המתפשטות בקל נאחזים הדינים.
התיקון של הדינים הוא בהיות האדם מכבד את חברו. בהיות האדם פועל באהבת חינם שלא על מנת לקבל פרס. תלמידי רבי עקיבא שלא עשו את התיקון הנצרך, ומפאת מידתם הכל כך גבוהה של קו שמאל, ע"כ נאחזו בהם הדינים ומתו.
חמשת תלמידי רבי עקיבא
אחר זמן הקטנות בא זמן הגדלות ואז מתבטלים דיני הקטנות ומתקיימים חוקי הגדלות.
עת בא הגדלות סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו הגדולים מבחינת ה' גבורות דגדלות, שהם כנגד חמשה אותיות אכדט"ם, שהם רחמים.
חמשת התלמידים שבהם כבר לא יכולים כל כך להיאחז הדינים, נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים. והם ר' מאיר ור' יהודא ור' אלעזר בן שמוע ור"ש ור' נחמיה.
ר' עקיבא איננו כל בחינת ה' גבורות שבדעת, רק בחינת גבורה, הנקרא הוד, האחרונה שבהם. אבל תלמידיו הם הה' גבורות המתפשטות בגופא. ולהיות כי הוא בחינה עליונה, שהיא גבורת ההוד שבדעת עצמו היה רבי לכולם, אעפ"י שהם כוללים כל הה' גבורות לפי שהם התחתונים המתפשטות בגוף.
אמנם רבי עקיבא הוא גבורת ההוד שבדעת דקטנות וגם דגדלות. ודע כי אעפ"י שביארנו שה' החכמים האלו ר"מ וחבריו הם ה' גבורות האלו המתפשטות, הנה זה הוא השורש של נשמתם בעת לידתם ואחר שגדלו במעשיהם עלו והגדילו יותר כל אחת כפי מציאותו ובחינתו.
סיבת המוות ותיקונו ע"י רשב"י
הנה כל המוות נובע מההסתרה, והפסקו נובע מהגילוי. הוא שכתוב גל עיני, והוא בחינת ל"ג בעומר המרמז על הגילוי. מצב ההסתרה הוא מצב של חשכה של גלות. בהיות האדם בהסתרה אין הוא רואה את גדלות הבורא יתברך וכל כולו טמון בהסתכלות של פרטיותו, של צד המחלק שבו. החלוקה היא גם שלו עצמו מהכלל וגם של הכלל מהבורא יתברך. במצב זה אין האדם יכול להיות בשמחה.
הנקודה החיצונית היא המחלקת. הפנימיות היא המאחדת. כל אחד ודאי חווה לא פעם את הצורך באהבה. כל אחד מאתנו מכיר את התחושה של הרגש הפנימי העמוק, שאינו מצוי ביד או ברגל, אפילו לא בלב, אלא בפנימיותו של כל אחד באתנו בנשמתו. בנקודה שבלב.
חיצוניות התורה לעומת פנימיות התורה
התיקון העצום והגדול של רשב"י הוא גילוי והבאה לעולם את ספר הזוהר. ספר זה הוא הגילוי של פנימיות התורה לעם ישראל ולעולם כולו. ספר הזוהר הוא הגילוי הבא לגאול אותנו מהמוות של מצב ההסתרה, של מצב הגלות. ומי כרבנו נאמן בעל הסולם להיות ממשיך דרכו, כמגלה את כל צפונות הזהר בפרוש הסולם, לכל המחפשים את הדרך העולה בית אל.
כל המפריעים ביודעין או שלא ביודעין להתגלות חכמת הקבלה והזהר בעולם מעכבים הם את הגאולה וגורמים לעניות וחרב וביזה. ויכולים היינו לצעוק עליהם בראש חוצות, עוכרי ישראל, עוכרי הגאולה.
אך דרך הפנימיות היא להפנות את האחריות לעצמנו. אנו שמתיימרים לרצות להתעסק בפנימיות התורה, צריכים לשאול את עצמנו, האם עשינו די? האם אנו שליחים נאמנים לאותה פנימיות? האם יכולים הללו להסתכל עלינו ולהתקנא במידותינו? או שמא אנו הם אלו המתרשלים בתפקידנו, ואיננו מייצגים כראוי את פנימיות התורה?
ובכן חברים יקרים, על כל מי שקרא דברים אלו, עליו מונחת המלאכה, עליו מונחת החרב על הצואר, החרב של כלל ישראל, החרב המבקשת את אכילת עץ החרובים, עם מים חיים, שהם מי התורה, את תיקון העולמות החרבים.
אנו מסוגלים לכך, ובלבד שנגביר את עבודתנו הפנימית והחיצונית באהבת חברים ובאהבת ישראל. כי זו העבודה היא למעלה ומעל הכל.
ונזמר לעצמנו את מילות השיר עם הניגון החסידי של חברנו:
אדרבא, אדרבא תן בליבנו,
שנראה, שנראה כל אחד,
מעלת, מעלת חברנו,
ולא, ולא חסרונם.
"ואהבת לרעך כמוך אני ה'", זה כלל גדול בתורה.
הרב אדם סיני
את המאמר המלא ניתן לקרוא בספרו של הרב "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"
|
|
|
|
קליפ אנשי האידיאה: המקובלים ששינו את העולם
|
|
|
|
"ומכאן הוכחה ברורה שכבר הגיע דורנו זה לימות המשיח, כי עינינו הרואות שכל הביאורים על ספר הזהר שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים מהמקומות הקשים בזהר, וגם במקצת שביארו, סתומים דבריהם כמעט כדברי הזהר עצמו. ובדורנו זה זכינו לפירוש " הסולם" שהוא ביאור מלא על כל דברי הזהר. ומלבד זה שאינו מניח דבר סתום בכל הזהר בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם. ומתוך שנגלה הזהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'."
|
|
|
|
"ואני כשאני לעצמי, הרי מיום שזכיתי באור השי"ת להתבונן מעט בספר הקדוש הזה לא עלה על לבי לחקור ביחוסו, והוא מטעם פשוט, כי לפי תוכנו של הספר, עלה בלבי מעלת יקר התנא רשב"י, לאין ערך יותר על כל התנאים הקדושים, ואם היה מתברר לי בבירור גמור שמחברו הוא שם אחר, כגון ר"מ די ליאון ז"ל, וכדומה, הרי אז, היה גדל אצלי מעלת האיש ר"מ די ליאון ז"ל יותר מכל התנאים הקדושים, וגם רשב"י בכללם. אמנם באמת לפי מדת עומק החכמה שבספר, אם הייתי מוצא בבירור, שמחברו הוא אחד ממ"ח הנביאים, היה זה מקובל על לבי ביותר, מליחסו לאחד מהתנאים, ומכ"ש אם הייתי מוצא, שמשה רבינו קבל אותו מהר סיני מהשי"ת עצמו, אז היתה שוככת דעתי לגמרי, כי לו נאה ולו יאה חיבור כזה. ולפיכך כיון שזכיתי לערוך ביאור מספיק השוה לכל בעל עיון, להבין מעט מה שכתוב בו בספר, אני חושב שכבר נפטרתי בזה לגמרי מלטרוח עוד ולהכניס עצמי בחקירה הזאת, כי כל משכיל בזוהר לא יוכל להסתפק עוד, שמחברו יוכל להיות איש פחות במעלה מהתנא רשב"י הקדוש."
|
|
|
|
חשיבות לימוד הזוהר הקדוש:
|
|
|
|
בעל הסולם הקדמת פי חכם:
והנך רואה חיוב המוחלט, המוטל על כל ישראל, יהיה מי שיהיה, לעסוק בפנימיות התורה ובסודותיה, שלא תושלם באדם כוונת הבריאה זולתה. ולסבה זו אנו מתגלגלים, דור יוצא ודור בא, עד דורינו זה שהוא השארית של הנשמות, שעדיין לא נשלמה עליהן כוונת הבריאה, מפני שלא זכו להשיג בדורות שעברו עליהן את סודות התורה, כנ"ל בזוהר, וע"כ אמרו בזוהר "עתידין רזי תורה וסודותיה שיתגלו לעקבתא דמשיחא", שזהו ברור לכל מבין, מחמת שהמה תהיינה משלימות הכונה בבריאה, דעל כן תזכינה לביאת המשיח, וא"כ על כרחך שיגולו ביניהן סודות התורה באתגליא, דבלאו הכי נמנע התיקון, כי תתחייבנה עוד בגלגול
זוהר בהעלותך:
"אוי לאלו הרשעים האומרים שהתורה אינה יותר מספור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר, אשרי הם המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה. וע"כ לא צריכים להסתכל אלא במה שיש תחת הלבוש. וע"כ כל אלו הדברים וכל אלו הספורים הם לבוש."
הקדמה לפנים מאירות ומסבירות:
ת ה) ובזה תבין מש"כ בזוהר דבחבורא דא יפקון בני ישראל מגלותא, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו דרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, דהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אדר היקר, עמ' קמד':
"השאלות הרוחניות הגדולות שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו בדרגות שונות לכלל העם."
רבי ישראל בעל שם טוב, מאירות עינים, פרשת ראה:
"על אחת כמה וכמה שיש לנו לרדוף בכל לב ובכל נפש ובכל מאד אחר חכמת האמונה, הוא חכמת דרך הקבלה, שהוא דרך האמת."
הרב יוסף חיים מבגדאד – הבן איש חי, ספר דעת ותבונה:
"ישמע השומע ויבין המשכיל את אשר חכמים הגידו ואשר הזהירו והודיעו לכל איש ישראל לגשת אל הקודש בעסק סודות התורה ונסתריה, עץ חיים היא למחזיקים בה."
הרמח"ל אדיר במרום:
"תניא אמר ר’ שמעון לחבריא עד אימת נתיב בקיימא דחד סמכא"
מן התיקונים הגדולים שנתקנו בעולם היה ספר הזוהר, כאשר נאמר שבחיו בכמה מקומות ממנו עצמו, כי הוא לגאולה הוכן, ולהצמיח קרן ישועה לבית ישראל. ויתבאר בו דבר זה בכמה מקומות ברעיא מהימנא, ובתיקונים כמה וכמה פעמים. וגם פה בפרשת נשא (קכ"ד ב): "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי" (ובגלל שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר הזה, ייצאו בזכותו מהגלות ברחמים)
הרב יהודה אשלג – בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות לו':
"אי אפשר שכל כלל ישראל יבואו לטהרה, זולת על ידי לימוד הקבלה, שהיא הדרך הקלה ביותר, המספיקה גם לקטני הדעת, מה שאין כן בדרך העסק בתורת הנגלה בלבד, אי אפשר לזכות על ידה, זולת ליחידי סגולה, ועל ידי יגיעה רבה, אבל לא למרבית העם."
הרב חיים ויטאל – הרח"ו, מבוא לשער ההקדמות:
"הרי מבואר בפירוש אף בדברי התנאים, שאין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי, בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד, אלא הוא מחויב לעסוק בכל יכלתו בסתרי תורה."
רבי ישעיה בן אברהם הלוי הורוביץ – השל"ה הקדוש, מאמר ראשון דף ל':
"…הוא סוד לימוד חכמת הקבלה אשר מחכימת פתי ומי שלא ראה אור החכמה זו לא ראה מאורות מימיו… וכל הפורש ממנה פורש מהחיים הנצחיים הרוחניים."
הרב שלום שרעבי – הרש"ש, אור הרש"ש, עמ' 159:
"יודע אני שבזכות ספר הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה שיתפשטו בעולם יֵצא עם ישראל לחירות, ובלימוד זה תלויה גאולתנו."
הגאון רבי אליהו מוילנה – הגר"א, אבן שלמה חלק יא' ג':
עיקר הגאולה תלויה בלימוד הקבלה."
הרב יצחק אייזיק יהודה יחיאל סאפרין מקומרנה, מתוך הסכמתו לספר באר אברהם:
"ואמר האר"י, שכל מה שבא בדברי חז"ל עונש על המגלה סודות, זה היה בזמניהם, אבל כעת שמחה וחדוה לפני השם יתברך לעסוק כל אחד בסודות התורה. בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי וללמוד בה להאיר על נפשו הארה נפלאה מאור אין סוף, חיות אלוהות, אור נערב בהתגלות אלהות."
הרב יוסף בן שלמה מפוז'ין, הוספות בנין יוסף:
וכן אמר הגאון הצדיק רבי שלמה בלוך ז"ל משם רבו החפץ חיים ז"ל, שעל לימוד ספר הזוהר אין שום הגבלה. והיה החפץ חיים מעורר לכולם שילמדו כל שבת את הזוהר של אותה פרשה ואפילו לבחורים."
הרב אברהם אזולאי, הקדמת ספר "אור החמה":
"ומצאתי כתוב מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב עד תשלום שנת ה´ אלפים ר"נ (1490), ומשם ואילך יקרא "דרא בתראה" (דור אחרון) והותרה הגזירה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר ומשנת ה' אלפים ג' מאות ליצירה (1540) מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים."
"תיקוני הזוהר", תיקון ל':
"אוי לאלו שלא רוצים ללמוד את הזוהר, מפני שהם מביאים לעולם עוני, מלחמות ואסונות."
הרב חיים דוד יוסף אזולאי – החיד"א, מורה באצבע, אות מד':
"לימוד ספר הזוהר מרומם על כל לימוד אחר."
האדמור מזדיטשוב: "אי אפשר להיטהר ולהתקדש בדורות האחרונים כלום בלעדי חכמת הזהר והקבלה."
המקובל רבי יהודה צבי ברנדווין זצ"ל: "והנה ידוע כי הגורם לכל היסורים הנוראים של עניות וחרב ביזה והרג ר"ל הוא מפאת חוסר השתדלות בלימוד חכמת הקבלה."
הקדמת חיים ויטאל זיע"א על שער ההקדמות:
עמ' י"א טור א': "כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובסיפוריה לבדם היא לובשת בגדי אלמנותה ושק הושת כסותה וכל האומות יאמרו לישראל מה דודך מדוד, מה תורתכם מתורתנו, הלא גם תורתכם סיפורים בהבלי העולם
אין עלבון תורה גדול מזה, ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה."
1) עמ' י' טור ב':
"ובלי ספק כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד, מגששים כעורים קיר בלבושי התורה, ואין להם עיניים רואות ברזי התורה הנסתרים בו."
הקדמה לספר הזוהר:
ע) ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' הרוח הזה נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם. וי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה. אוי להם לאותם אנשים הגורמים, שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת, כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה. ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה. ווי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא. אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם. עכ"ל.
|
|
|
|
|
|
|
|
_14.png?cache=1493556513139)
_4.png?cache=1494727998511)
