כמה פעמים אמרתם לעצמכם בעודכם רואים שקיעה למה אתם לא רואים יותר שקיעות?!
הרי זה פה, מטר מהבית... ואפשר לפחות בקיץ להספיק לשקיעה אבל משום מה זה לא יוצא. תמיד יש משהו, שוכחים בכלל שהיא קיימת.
שהיא כזו מרגיעה ונותנת פרספקטיבה אחרת על הכל.
שוכחים שהשמש יורדת עכשיו בים והכל נצבע בצבעים מטורפים.
ואז יוצאים לחופש ורואים כל הזמן שקיעות ומתחילים להבטיח ולסגור עם עצמנו כל מני דברים שאין מצב שנפסיק לעשות אחרי החופש. כי זה החיים וחיים רק פעם אחת ובאמת, חוזרים מהחופש ועוברים שבועיים כאלו נפלאים ופתאום מתחילים לראות פחות שקיעות....כי אין זמן....
התירוצים האלו שאנחנו נותנים לעצמנו מכורח החיים ומכורח הנסיבות באים לידי ביטוי בכל התחומים. אז מן הסתם, אי אפשר הכל ופה אני מתנצלת מראש בפני כל האמהות שמזפזפות בין מילון דברים והשקיעה היחידה שמעניינת אותן בסוף היום היא במיטה.
כל אחד מתעדף את השקיעות שלו. שלי זו היוגה. כי אם אני לא יכולה לראות שקיעה, פשוט בדיוק מכינה פתיתים וסלט...
אז לפחות יודעת שמחר אני מתרגלת וזו השקיעה הכי טובה שאני יכולה להעניק לעצמי.
