כפיפות לפנים. למי מכם שהשם הזה אוטומטית גורם לרתיעה. ברוכים הבאים למועדון "נשארים למעלה גבוה" ונושמים.

שנים שאני מתרגלת יוגה. כפיפות לפנים אני לא סובלת. יורדים לתנוחות ישיבה. וזהו, כאן מתחיל השיעור שלי. אני בקושי יורדת שני סנטימטרים והייתי ממש נדיבה עם עצמי. לפני שבועיים בשיעור של יונתן גרוסמן עם הנחיה שהיתה חדשה לי,  פתאום הגוף שלי קלט מה צריך לעשות, מאיפה, ירדתי עוד קצת. רגוע, נכון, לא מתאמץ וטבעי.

לא נעים לי להודות על רמת ההתרגשות שלי והאושר שחשתי. לא מההצלחה, אלא מהפשטות והטבעיות. ההבנה של הגוף. מי שמתרגל הרבה ואוהב את זה והתרגול הוא חלק בלתי נפרד מחייו יכול להזדהות עם החיוך הזה שמתגנב עם ההבנה, תחושה נעימה ושלווה של שחרור.

ונכון שאסאנות זה לא העניין, אבל זה היה בדיוק זה. לא אסאנה. משהו אחר. מדויק, פשוט ונכון.

לאלו שיכולים להזדהות איתי, שולחת חיוך בחזרה והכרת תודה גדולה לעוצמה שביוגה.

מורן.