אין עוד מלבדו – האמנם?

אם אין עוד מלבדו, אזי כל מה שאני רואה לכאורה זה הבורא. יוצא שהסוס, החמור, בני האדם, העץ, האבן ואפילו אני זה הבורא, שהרי אין עוד מלבדו והכל זה הוא?

והרי ברור לנו במושכל ראשון שאין הדבר כך. מאידך אי אפשר להתעלם מ"אין עוד מלבדו"


• הטריגר
באתי מעט לברר נושא זה בעקבות טעויות ששמעתי לא מכבר בתפיסות של יהודים, כאילו התיקון הוא לחזור להיות הבורא עצמו. הכול חזור להיות האור. ועוד כהנה שאין הקולמוס סובל לפרטן, אך גם אינו יכול להתעלם מהם.

עוד עוררה את נפשי פרשת השבוע – "כי תבוא", שבה אנו רואים, שהבורא יתברך מבטיח לנו בתורה הקדושה כמעין איום, שתבואנה קללות ועונשים רבים, אם לא נשמור את הברית. דברים אלו מאתגרים בשניים, האם כל הקללות האלו יכולות לבוא מהטוב המוחלט, שאין עוד מלבדו? והאם זו דרך נכונה לחנך אותנו כעם?

עוד עורר אותי מקרה מאמש. בני יקירי בכה שהוא מתגעגע לאימי – סבתו, שאתמול היה יום ה-30 לפטירתה. זיכרון סבתו דרך הרוגעלך שהייתה עושה תמיד באופן מיוחד עבורו הדאיבו את נפשו.

מה עניתי לבני שעורר בי את השאלה? למה סבתא מתה? אני מתגעגע וכואב לי, אני עצוב?

עניתי לו "אין עוד מלבדו", ופרשתי לו בדרכי הילדים. אבל אותי זה פגש גם מב' ההתעוררויות לעיל.


• יש עוד מלבדו

המחשבה החומרית מובילה את האדם לחשוב, שאין עוד מלבדו מצד החומר. אך דברים אלו מכוונים לכוח הבורא ולא לחומר.

מצד החומר – יש עוד מלבדו. יש את חומר הבריאה שהוא "רצון לקבל", שיצא מהבורא בבחינת יש מאין. בבורא אין רצון לקבל (שלילת השלילה). על חומר הבריאה יש לומר "יש עוד מלבדו".


• אין עוד מלבד כוח הבורא
כוח הבורא שהוא הכוח האמוני, הוא הכוח היחידי שיש בעולם וכל הכוחות כולם הם פרטים בתוך כוח זה. כוחות אלו נמשכים יש מיש מעצמותו. אנו רואים כוחות שונים היות והם נבדלים ע"י חומר הבריאה שדרכו הם מוצגים.

לשמש יש כוח, אבל כשליח של כוח הבורא. ליד שלי המרימה את הכוס יש כוח, שהוא שליח ופרט מכוח הבורא. לכל מה שנפסל (נעשה פסל) מבחינה התפיסה הפרטית, הן פסל לכוח רוחני והן לכוח גשמי, נדע שהוא חלק מכוח הבורא. בגאוותו של האדם מבקש הוא לייחס כוח זה לעצמו. ובשל ההיגיון המדעי – הגשמי הוא מייחס את הכוחות לטבע.


• ללמוד בגוף אחד
באדם, כוח הבורא שהוא הכוח האחד, מתבטא ככוח האמונה. הבורא נקרא כך משום שברא את הבריאה יש מאין. כוח אמוני זה הוא הכוח הראשוני שהוא כלל כל כוחות האדם. זאת הסיבה שהאמונה היא מעל הכול.

המלחמה האמיתית בין אברהם לנמרוד היא, האם יש לאדם או לאחד מגרמי השמיים או לנברא כל שהוא כוח מצד עצמו. אם אין, אז חייבים להיות כפופים לבורא עצמו. לכוח האמונה. והוא שנאמר על אברהם "אב המון גויים נתתיך". אב האמונה.


• האתגר
חוק - "כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא".
אדם מאמין יכול להתגבר על הכול. שהרי יש רק כוח כללי אחד. כל הכוחות האחרים חייבים להיות כפופים לכוח הטבת הבורא השלמה.

האם בתוך נפשנו אנו יכולים להסכים לכך, שלא הענן מוריד את הגשם, אלא כוח הטבת הבורא דרך הענן?

האם אנו יכולים להסכים לכך שכל הקללות ומה שנראה לנו כצרות, לא באו מהמציאות הגשמית או מהאנשים שסביבנו, אלא מהבורא יתברך שהוא הטוב והמטיב?

האם אנו יכולים להאמין, שהאתגרים בחינוך שיש לנו מילדנו, הם כוח הטבת הבורא עבורנו?


• סיכום
אז יותר לא נתבלבל. 
"יש עוד מלבדו" - מצד החומר. 
"אין עוד מלבדו" מצד הכוח (הצורה).
האתגר הוא להאמין בכך שהכול בא מהכוח האחד, מהטבת הבורא.
והכל יחזור לכוח האחד.

שבת שלום מלאה אמונה בע"ה.
הרב אדם סיני

התפוח ממתיק את הדבש ולא ההיפך   

מתוך הספר שיצא לאור החודש "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"

טעות נפוצה היא שהדבש ממתיק את התפוח, עד כדי שאנשים מברכים האחד את האחר, שתהיה לך שנה מתוקה כדבש. 

מוגש לכם מעין סיכום למאמר על סדר סעודת ראש השנה מבחינה רוחנית. במאמר עצמו בספר ישנו פירוט של כל אחד מהסימנים והסדר הכללי.


סדר סעודת ראש השנה - סיכום

הסימנים בהם עסקנו לעיל מפגישים את האדם עם תכונות נפש המאתגרות אותו לתקן את נפשו.


🔹 רוביא – כרתי- סלקא – קרא

במהלך הסדר פוגשים את בחינת הצדיק שבנו, המכוון לעניין הכלל בסוד ה״רוביא״. 
כדי שלא ניפול לרצונות כוזבים, כורתים מנפשנו את הרצונות השגויים בבחינת ה״כרתי״, וכדי שלא להיכנס לייאוש מאותם רצונות אליהם אנו נדרשים (אך לפי שעה נבצר מאתנו לתקנם), אנו לומדים לייצר קדימות וסדר בעבודה ומשאירים את העבודה בבחינת ה״סילקא״ לזמן ראוי יותר. ב״קרא״ מכוונים שישנם רצונות שלמרות שהיו בבחינת זדונות, אנו מקבלים על עצמנו להפכם לזכויות.


🔹 הרימון והתפוח
ה״רימון״ וה״תפוח בדבש״ הם מרכז הסימנים, בהם מכוונים אנו ליראה ואהבה. 
הרימון בבחינת היראה והדבש בבחינת האהבה. הדבש, בהיותו גימטריה אש״ה, מבטא את האהבה האפשרית רק כאשר ישנו צד הנקבה, כפי שאומר הזוהר הקדוש: ״לזאת ייקרא אשה״, ומסביר ״בעל הסולם״ שרק בעזרתה אפשר להגיע לאהבה.

אולם ישנו תנאי חמור, והוא שצריך להמתיק את הדבש בתפוח, להמתיק את הלב באמונה. בלא אמון, האהבה הנה חיצונית, גופנית ומביאה נזק עד כדי מוות. הכניסה לעבודה הנה דרך יראת הרוממות, בבחינת המלכת הבורא יתברך על רצוננו. העבודה על הרצון הינה האמון שנתנו לו על ידי התפוח.


🔹 הדג

מובן שעבודה נשגבה זו אינה יכולה להיות במקום רדוד. צריכה היא להיעֵשׂות במעמקי הנפש. איננו פוחדים מהדג - מהדאגה, הופכים אנו אותה לפריה ורביה בתעצומות נפש. הדאגות מאתגרות ולא מייאשות אותנו.

מתוך רפיון, עלול האדם לבקש אמצעים חיצוניים שיעֵשׂו עבורו את העבודה. היות ועלול הוא ליפול להאשמה, מדגישים אנו שתפקידו להיות ראש ולא זנב. כל אדם יקבל בתוכו פנימה, שהוא ורק הוא אחראי לשינוי הפנימי לקראת שלום ואהבה.


🔹 לאן לכוון את הלב

יש לצאת מהסדר עם הרגשה שהשנה תהיה טובה, שאנו באמת הולכים לעֵשׂות עבודה ושנכתב בע״ה לחיים טובים ולשלום.

לאחר הסימנים, יאכל סעודתו בשמחה, כמתחיל דרך חדשה, עוצמתית, מנצחת ושלמה.

לאחר סעודתו יודה לה׳ יתברך על המזון, על הארץ הטובה והשלמות המקווה, במהרה בימינו אמן ואמן.


מתוך שזיכני ה' יתברך להוציא החודש לאור
"מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"
לרכישה – אגדה – 050-314-3417 | קרן: 050-314-1111 | לייזנר – 050-7263459 
(נקודות חלוקה פרוסות ברחבי הארץ – אפשרי לקבלה מהירה)
אתר להזמנה: http://kab.store

בברכת שנה טובה כתפוח בדבש
הרב אדם סיני