בריאות תעסוקתית של עובדים פלסטינים בענף הבנייה
לאחר שנים רבות במהלכן קידמנו את המאבק בתאונות העבודה, בשנה שעברה פרסמנו דוח ראשון מסוגו תחת הכותרת "משבר התחלואה התעסוקתית בישראל" ומיפינו את הגורמים הגורמים לכך שמאות עובדים מתים בשנה ממחלות מקצוע ועשרות אלפים חולים.
השנה ערכנו מחקר עומק הסוקר את בריאותם של עובדים פלסטינים בענף הבנייה, וממפה גורמי סיכון מרכזיים להם הם חשופים. אין זה מפתיע כי הקונטקסט הפוליטי נעוץ בליבם של הממצאים.
מעל 55 שנות כיבוש העמיקו את התלות הכלכלית של פלסטינים בישראל. נוכח הצורך לפרנס את משפחותיהם, רבבות ויתרו על הניסיון לאתר עבודה בשכר ראוי במקצוע שלהם ברשות הפלסטינית ופנו לעבודה בענפים הפתוחים עבורם בישראל, בעיקר ענפי הבנייה, החקלאות והתעשייה. מצב זה גרם לדחק ומצוקה אצל העובדים הפלסטינים, שנאלצו לעבוד הרחק מביתם, בתנאים קשים, והוליד קרקע פורייה לניצול.
במיפוי שערכנו ביקשנו להצביע על הקשר בין תנאי העבודה של העובדים, הנובעים בין היתר מהחיים תחת כיבוש, לבין בריאותם התעסוקתית. מצאנו כי תשלום דמי התיווך הגבוהים, המעבר היומיומי במחסומים והדחק שנוצר שם, כמו גם הנסיעות הארוכות כתוצאה מהמעבר במחסומים משפיעים על בריאותם התעסוקתית של העובדים, זאת לצד החשיפות האימננטיות שקיימות בענף הבניין כתוצאה מחשיפה לחומרים מסוכנים, רעש, הרמת משאות כבדים וכיוצ"ב. עוד מצאנו כי למרות זכאותם של עובדים פלסטינים לשירותי בריאות תעסוקתית בישראל, הם מתקשים לממש אותה: רבים אינם מודעים לזכויותיהם, אחרים לא יכולים להרשות לעצמם לקחת ימי חופש על מנת לעבור בדיקות רפואיות והבודדים המנסים את מזלם מגלים כי אין בנמצא רופאים תעסוקתיים זמינים. מכיוון שהתקשורת בין רשויות בישראל ובגדה מוגבלת מאד, מידע רפואי המצוי בידי שירותי הבריאות הפלסטינים אינו עובר למקביליהם בישראל ולהיפך. כתוצאה מכך רופאים תעסוקתיים, הביטוח הלאומי והמעסיקים אינם מכירים את ההיסטוריה הרפואית של העובד הפלסטיני ומתקשים לתת לו מענה.
|
|
|
