בשבוע שעבר הגשנו* עתירה נגד שרת הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה וגורמים נוספים, ודרשנו לבטל נוהל חדש המבקש להגביל את תעסוקתם של מבקשי מקלט ופליטים בישראל באופן לא חוקתי. הנוהל קובע כי מבקשי מקלט לא יוכלו לעבוד ב-17 ערים במרכז הארץ, בשרון, בירושלים ובאילת, אלא אם יעסקו בענפים בודדים, המאופיינים בעבודה פיזית קשה ובהעדפת המעסיקים בהם להזמין כוח עבודה מקצועי מחו"ל. הנוהל לא יחול על הורים לילדים במערכת החינוך ועל בני 60 ומעלה, ולא יגזור פיטורים על עובדי מסעדות שעבדו בהן נכון לסוף יוני 2022. כך, ללא שום סיבה נראית לעין זולת פעמוני הבחירות המתקרבות, מתפרסם נוהל המכניס את הקהילה הקטנה לסחרור.
האצטלה הרשמית, כתמיד, היא "הקלה על מרכזי הערים" וניסיון לפזר מבקשי מקלט ברחבי הארץ באמצעות הגדרת משלחי היד בהם יורשו לעסוק, מבלי לבחון את המציאות או להידרש להשלכות הקשות על הנפגעים וסביבתם. רשות האוכלוסין טוענת כי "הנוהל גובש לאחר התייעצויות רבות של גורמי המקצוע ורק בתום סיעור מוחות מקיף שהתפרש על זמן רב", אך בתהליך הבחינה המדוקדק חמקו מעיני גורמי המקצוע כל כך הרבה פרטים קריטיים שקצרה הידיעה מלפרט.
כך נראה קמפיין פוליטי ציני, המתנהל על גבם הרצוץ של בני אדם.
עתירת קו לעובד מבקשת לפקוח את עיניהם של גורמי המקצוע ולטעון כי:
🔎 הנוהל "מעניש" מבקשי מקלט על עצם התגוררותם בערים מסוימות באמצעות גדיעת פרנסתם: וגוזל מהם זכויות סוציאליות שנצברו בעמל וחושף אותם להעסקה נצלנית ולא מתועדת. מעטים, אם בכלל, יוכלו לעבוד בענפי החקלאות והבניין, ללא ידע והכשרה.
🔎 הנוהל אינו מציע פיזור גיאוגרפי הוגן של אנשים שזה עתה הגיעו, כפי שהדבר נעשה במקומות אחרים בעולם, ואינו מושיט סיוע לנדרשים להגירה פנימית. מבקשי המקלט נתפסים בעיני הנוהל כפגע רע, ונדרשים להיעקר ממקומות בהם עבדו וחיו למעלה מעשור.
🔎 אין שום היתכנות כלכלית או חברתית בהעברת מפוטרים הנמנים על אוכלוסייה מוחלשת לפריפריה. רשויות בפריפריה מתמודדות בעצמן עם אבטלה וקושי לפרנס את תושביהן, כך שמבקשי המקלט המסולקים מהערים יתחרו בכתובתם החדשה במבקשי עבודה ישראלים, תוך הגדלת הלחץ בסיר הלחץ.
🔎 מכיוון שלמבקשי מקלט רבים אין לאן ללכת, הנוהל יגרור עליה באבטלה ובעבודה לא מתועדת ב"ערים האסורות", כמו גם התדרדרות חומרית ומוראלית עקב אי הוודאות המתמשכת, אבדן פרנסה ואבדן זכויות סוציאליות שנצברו.
🔎 הנוהל הוא עוד מאותו דבר: התעמרות סדרתית במבקשי מקלט במקום בחינת בקשות המקלט שלהם והסדרת שהייתם. שנתיים לאחר ביטול חוק הפיקדון האכזרי, מכריזה המדינה על מערכה נוספת נגד מבקשי המקלט ודוחקת רבבות בני אדם לפינה.
🔎 הנוהל צפוי לפגוע קשות בצעירים. גם אם אלו סיימו בגרות בהצטיינות, הנוהל גוזר עליהם בשרירותיות להצטרף לקסטה של עובדי כפיים. למחרת סיום לימודיהם יהיה עליהם לעבוד בבניין, בסיעוד או במלון - או לעזוב את עירם.
🔎 במציאות בה ענפים רבים במשק משוועים לעובדים, הנוהל יפגע קשות במעסיקים ומקבלי שירותים. מעסיקים שיצאו בשן ועין מהקורונה ימצאו עצמם במשבר מתגלגל נוסף. קולגות שימשיכו לעבוד יידרשו לעבוד כפליים, ומתורגמנים חיוניים שיעקרו מהעיר יותירו מאחור קהילה הזקוקה לשירותים שאינם בנמצא.
🔎 בהיעדר אזרחות, מבקשי מקלט תלויים במעסיקיהם שיבטחו אותם בביטוח בריאות. פיטורים המוניים והעסקה בשחור צפויים לפגוע ביכולת העובדים לקבל שירותי בריאות.
מבקשי מקלט מתנהלים, גם היום, בשולי החברה, במרחב רווי גזענות ושנאת הזר. הם עובדים ללא הפסקה כדי לשרוד, לפרנס את ילדיהם ולתמוך בפגיעים יותר בקהילה - חולים, אימהות צעירות, בעלי מוגבלות ופגועי נפש - שאינם יכולים לפרנס את עצמם. הנוהל החדש צפוי לפרק את המרקם השברירי הזה ולהביא להתדרדרות חומרית גורפת של מבקשי המקלט ולהחמרת תחושות הייאוש. לפנינו נוהל המתייחס לאנשים כחפץ וקובע אם הוא שימושי או לא שימושי בהתאם למשב הרוח הפוליטי, וטוב תעשה מדינת ישראל אם תכיר בכך שרבים מקשייהם נובעים מגרירת הרגליים שלה עצמה, תיקח אחריות ותחדל ממדיניות שכל תכליתה להמאיס עליהם את חייהם.
|
|
|
