במשך שנים היו העובדים הפלסטינים כבולים באופן מלא למעסיקיהם, ששמם הוטבע על אשרות הכניסה שלהם. הכבילה איינה את כוח המיקוח של העובד ויכולתו לעמוד על זכויותיו, וגם הביאה לסחר גואה בהיתרי עבודה. עובדה ידועה היתה שהעובדים הפלסטינים קונים היתרים תמורת אלפי שקלים בחודש, כשהמציאות האכזרית הזו מתנהלת תחת אפן של הרשויות (בישראל וברשות הפלסטינית).

ואז הגיעה הרפורמה

בשנת 2016 גובש מתווה לרפורמה במודל ההעסקה המעוות. המתווה ביקש לשחרר את העובדים מהתלות במעסיקים, לשפר את כוח המיקוח שלהם ועל הדרך גם להפסיק את הסחר הגואה בהיתרי העבודה. ההחלטה לא יושמה במשך ארבע שנים, עקב דחיות חוזרות ונשנות, ובספטמבר 2020 עתרו קו לעובד והאגודה לזכויות האזרח לבית המשפט העליון בדרישה ליישמה. בעקבות העתירה, בדצמבר אשתקד, יצאה הרפורמה לדרך - בשלב הראשון בענף הבניין בלבד.

אלו הצעדים האמורים להעניק לרפורמה שיניים:

• איסור העסקת עובדים פלסטינים באמצעות קבלן משנה או חברת כ"א.
• איסור העברת עובדים ממעסיק למעסיק.
• קביעת קריטריונים לבחינת מעסיקים החשודים בסחר בהיתרים.
• קביעת פרק זמן לחיפוש מעסיק בישראל, העומד על 60 יום.

בדיקת קו לעובד מצאה כי כניסת הרפורמה לתוקף לא פורסמה לציבור העובדים, ובראיונות שקיימנו עלה שהסחר בהיתרים לא ירד וייתכן אף שהרפורמה העלתה את מחירם. חמור לא פחות - עובדים עדיין נדרשים לחתום על שטרי חוב דרקוניים, המשעבדים אותם לסוחרי ההיתרים. אשר לתלושי שכר - גם היום, אחוז זעום מהעובדים בענף הבניין מקבלים אותם באופן סדיר (רק כ-12%), רובם המוחלט לא מבינים מה כתוב בהם (כ-85%) אך מקרב אלו המקבלים תלושים כ-95% יודעים לומר שאין הם תואמים את השכר שלהם בפועל. לאחרונה אף התברר כי אלפי תלושי שכר שהונפקו לעובדים לא כללו את שנות הוותק שלהם, בגלל תקלה טכנית המיוחסת לרפורמה, ולמרות ההבטחות לתקן את המצב לא ברור מה יעלה בגורל ימי המחלה והחופשה שלא נצברו במשך חודשים.

בקיצור - הרפורמה עדיין לא עובדת, בעיקר כי היא אינה מלווה בצעדים עליהם הוחלט זה מכבר ומיועדים להבטיח את חופש ההתניידות, צמצום התלות במתווכים ומתן כלים לחיפוש עבודה עצמאי.

בוואקום שנוצר פועל קו לעובד ומעדכן את העובדים בנוגע לזכויותיהם.

אז יש רפורמה או אין רפורמה?
 
דו"ח חדש של קו לעובד (מרץ 2021) חושף כי ההפרה השיטתית נמשכת ללא הפרעה:

⚒️ 34% מעובדי הבניין הפלסטינים (75% מעובדים) עדיין משלמים דמי תיווך עבור אישורים.
⚒️ 84.7% עובדים ביקשו מהמעסיק כי ישלם להם דמי מחלה, אך רק 7.8% קיבלו אותם.
⚒️ 74.6% מהעובדים דיווחו כי לא הוסבר להם שהם מבוטחים בקרן פנסיה.
⚒️ מרבית העובדים אינם מקבלים תלוש שכר כנדרש בחוק, ומנועים מלעקוב אחר כספים המגיעים להם.
 
כיצד מתאפשר צפצוף בוטה כל כך על החוק? אחת הסיבות המרכזיות היא היעדר אכיפה. למרות תמונת המצב העגומה, פעולות האכיפה של הרשויות דלות ביותר: ב-2018 קיימה רשות האוכלוסין וההגירה 37 פעולות אכיפה (כשאנחנו מדברות על 80,000 עובדים פלסטינים), ובשנת 2019 - 41 פעולות אכיפה בלבד. כך מתקבעות נורמות פסולות, שאינן מתרגשות מנהלים, חוקים ורפורמות.
 
...ואי אפשר שלא להזכיר את העוולות סביב הפנסיה ודמי המחלה:
נושא הפנסיה הוא דוגמא נוספת לפגיעה בזכויות הסוציאליות של העובדים. למרות הפרשות המעסיקים לקרן ייעודית וניכויים משכר העובדים, הכספים נוהלו בצוורה לא מקצועית והצטברו  לסכומי עתק (מיליארד וחצי ש"ח נכון לשנת 2014) שלא הגיעו ליעדם. חמור מכך, בניגוד למדיניות המקובלת לעידוד חיסכון פנסיוני, העובדים דורבנו למשוך באופן חד-פעמי את הכסף במקום לשמור אותו לצרכי גמלה. נוכח המציאות הזו, בשנת 2015 הגיש קו לעובד עתירה לבג”ץ ומקץ חמש שנים הודיעה המדינה כי התקשרה לצרכי ביטוח העובדים הפלסטינים, סוף סוף, עם קרן הפנסיה “עמיתים”, והברדק צפוי להסתיים. עם זאת ובאופטימיות זהירה ניתן להעריך כי מחזור העובדים הראשון שיזכה ליהנות מפנסיה של ממש יפרוש בשלהי העשור השלישי של שנות האלפיים.

בכל הקשור לדמי מחלה התמונה לא הייתה שונה בהרבה: מעסיקי פלסטינים נדרשו להפריש סכומים קבועים לקרן דמי מחלה, אך רק 4% מהעובדים זכו לקבל דמי מחלה כשחלו ונזקקו להם. הכיצד?  מידע על עצם הזכאות מעולם לא נמסר לעובדים, ומי שבמקרה גילה כי זו זכותו התקשה מאוד לממשה. גם כאן נצבר הון עתק בקופת המדינה (כחצי מיליארד ש"ח) בגין כספים שלא שימשו למטרתם, וגם בנושא הזה עתרנו לבג"ץ. כשנה לאחר הגשת העתירה הודיעה המדינה כי היא חדלה מהדרישה להפרשת הכספים לקרן, ומקימה צוות בין-משרדי שיבחן את ייעודי הכספים שהצטברו בקופת המדינה. כך, החל מינואר  2019 העובדים הפלסטינים אמורים לקבל דמי מחלה ישירות מהמעסיקים שלהם, והגבייה לקרן הכושלת נפסקה. הללויה!

לקריאת הדוח המלא.

בתמונות: עו"ד ח'אלד דוח'י מקו לעובד ביום שטח במחסום קלקיליה וברקן, מעדכן את העובדים בנוגע לזכויותיהם בעידן הרפורמה. למצולמים אין קשר לתוכן הניוזלטר.