יקרים ויקרות,
אני כותבת לשותפים שלנו בארץ ביד רועדת, מחשש לשלומכם, בני משפחותיכם וחברים. אני כותבת כי כל כך הרבה קורה ויקרה, כי ישנם דברים שחייבים לדבר עליהם, וכי שותפות הגורל היא הערובה לכך שנצא יחד מהסיוט הזה - כדי להחלים ולשקם.
מכיוון שאתן.ם איתנו ברוח ובלב, אני שולחת את המייל הזה כדי לשתף ב"יומן מלחמה" שכתבנו בקו לעובד – יומן החושף טפח ממה שעובר על העובדים שאנחנו מלווים בימים טרופים אלו, ופורסם השבוע ב"הארץ". היומן מתאר את רגעי החסד, ההקרבה והמסירות בהם חזינו במהלך המלחמה, רגעים רבים ומשמעותיים. כארגון חברה אזרחית המשמש כעוגן לעובדים מוחלשים, עלינו לוודא שהאחווה והחמלה כלפי העובדים יחלחלו עמוק גם כשהאדמה תחת רגלינו רועדת. שאנושיות העובדים תופנם ותצמיח הגנות וכבוד.
זהו המסע המשותף שלנו.
אנחנו, בקו לעובד, עברנו לעבודה במצב חירום, בו אנחנו מנסות לתמוך בעובדים שמצאו את עצמם בחזית, תוך ניסיון לשמור על אנשי הצוות והמתנדבים בתוך הכאב והפחד. הפניות להן אנחנו מורגלות ביומיום, אודות הלנת שכר ומניעת זכויות סוציאליות, פינו את מקומן לטובת בקשות סיוע דחופות לפינוי והצלה. אנחנו עושות מאמץ לפעול בשותפות עם יוזמות אזרחיות, שגרירויות ומשרדי ממשלה בהם רשות האוכלוסין, משרד העבודה ומשרד החוץ, ככל שהם מתפקדים, כדי להגן על שלומם של העובדים. במקביל, כצפוי, צצות הצעות מטרידות לצמצם את האוטונומיה של מהגרי עבודה ולדחוק אותם לפינה, ואנחנו – כתמיד - פועלות לבלום אותן.
הדילמות שעובדים מתמודדים איתן כבדות משקל וקורעות את הלב, והמאמצים שלנו מכוונים בעיקר לסיוע למהגרי עבודה ומבקשי מקלט באיתור מקומות שהות מוגנים, בהם יוכלו למצוא מחסה וביטחון. במקביל, אנחנו עונות לשאלות של עובדים ישראלים שנפגעו מהמלחמה, מוסרות מידע, מייעצות ומסייעות לעובדים שנקלעו למשברים תעסוקתיים באמצעות מפגשים וירטואליים בעברית, רוסית, ערבית וטיגריניה. במציאות קיצונית, המקצינה עוד ועוד, אנחנו פונות למקבלי החלטות ומצביעות על עובדים ומעסיקים הנפגעים באופן לא סביר וקוראות לפרוש מעליהם ומעל חבריהם רשת הגנה.
בקשה לסיום: אחריותנו כלפי עובדים שסומכים עלינו, מובילה אותי לבקש ממך, בענווה, כשותפה לדרך שנתנה בנו אמון בעבר, לתרום לקו לעובד ולעזור לנו לעזור להם. כל תרומה, קטנה כגדולה, היא אוויר לנשימה לארגון המוקדש כל כולו לרווחת אנשים שאין להם כתובת אחרת.
תודה גדולה ושמרי על עצמך,
שולחת את תקוותי לימים טובים יותר,
עדי
