____________...
חברות ושותפים יקרים,

היום, שבעה חודשים מתחילת המלחמה, אנחנו מפרסמים דוח חדש - "מלחמה ואבטלה" - המציב על קדמת הבמה עובדים ששילמו מחיר שלא היו אמורים לשלם. רגע לפני שנציג את הממצאים העיקריים, נעדכן כי בסוף חודש מאי נשיק קמפיין מימון המונים בקו לעובד, ונשמח מאד לעזרה במהלכו. יש לכם כמה שעות עבור ארגון שמתעקש על שוק עבודה הוגן ושוויוני? כתבו לנו. סיכוי לא רע שתרצו להישאר בסביבה גם אחרי הקמפיין :)
 
ועכשיו לדוח.

מתחילת המלחמה אלפי עובדים ועובדות פנו ל"קו לעובד" נוכח הוצאתם לחל"ת או הפסקת תשלום שכרם על ידי מעסיקיהם. רבים מהעובדים האלו נמנים גם כך על אוכלוסיות חלשות – עובדים מהפריפריה הכלכלית-חברתית, בשכר נמוך, בהעסקה על בסיס שעתי, במשרות שלא ניתן לבצען בעבודה מרחוק. הפגיעות הגבוהה שלהם בשגרה גרמה למצוקה קשה יותר בשעת המלחמה, מכיוון שאמנם החוק מעניק הגנה מוחלטת מפני פיטורים למי שנעדר מעבודתו בשל המלחמה – כך לגבי 'מפונים' שנעקרו מבתיהם, הורים שנדרשו להישאר עם ילדיהם בשל סגירת מוסדות החינוך, או מי שהנחיות פיקוד העורף לא אפשרו לו להגיע לעבודה – אלא שהגנה זו ריקה מתוכן שכן היא אינה מבטיחה לעובד את מה שהוא מהות יחסי העבודה מבחינתו: שכר.

העובד אולי אינו מפוטר אבל בפועל הוא מובטל.

למרות שבכל "סבב" לחימה פנינו למדינה בדרישה להסדיר אחת ולתמיד את מנגנוני הפיצוי לעובדים ששכרם נפגע בחירום, הכנסת סירבה למלא את החלל החקיקתי והעדיפה להסתמך על מנגנוני תשלום שנקבעים בדיעבד. וכך, המדינה בחרה לחזור למודל בעייתי שהיא פיתחה באירוע-חירומי אחר – משבר הקורונה – והפנתה עובדים לקבלת דמי אבטלה.


הגנה מפני פיטורים בזמן מלחמה

במלחמה זו הורחבו באופן זמני ההגנות מפני פיטורים ביחס להורים שנאלצו להיעדר מעבודתם עקב סגירת מוסד חינוכי, ביחס למפונים וביחס לבני זוג של משרתי מילואים, אך הגנה זו נותרה במידה רבה חסרת תוכן. אי הסדרה בזמן אמת של זכות העובדים לשכר בגין היעדרות בשעת חירום הקשתה על ודאותם של עובדים ומעסיקים כאחד, וההמתנה להסכם קיבוצי שנולד שלושה חודשים לאחר תחילת הלחימה יצרה נזקים קשים וחוסר שליטה במתרחש בשוק העבודה כולו.

כך, בהיעדר ערובה לכך שיפוצו עבור הימים בהם לא עבדו בגלל מצב החירום, עובדים מקרב קבוצות מוחלשות יצאו לעבוד תוך סיכון חייהם כדי להבטיח את הכנסתם. קו לעובד שוחח עם עובדי חקלאות מתאילנד, למשל, שיצאו לעבוד בשדות הפתוחים בשל החשש ששכרם לא ישולם.

כשלון מתווה הפיצויים בהבטחת שכר – ניפוץ אשליית תמרוץ מעסיקים

בשעה בה המדינה גררה רגליים וההסכם בדבר תשלום השכר לעובדים התמהמה, הסדר הפיצוי למעסיקים נקבע תוך חודש מתחילת המלחמה. החקיקה הרטרואקטיבית, אחרי שמעסיקים כבר נאלצו לקבל החלטות לגבי תשלום השכר לעובדים, הובילה לכך שהתמריץ נותר לא פעם על הנייר ולא נתן מענה אמיתי לעובדים.

מנגנון הפיצוי שנקבע לא שיפר את המצב: בהיעדר חובה לשלם שכר לעובד שנעדר מעבודתו בשל הלחימה והיעדר וודאות לגבי מועד תשלום הפיצוי למעסיק - מעסיקים רבים בחרו לא לשלם את השכר ולא לבקש פיצוי.
Screenshot_2...

חל"ת ודמי אבטלה כמענה יחיד וסירוב לאמץ חל"ת גמיש

 
למרות שהמדינה הבינה שהשפעות המלחמה עומדות להיות דרסטיות, היא בחרה לאמץ "מענה" בעייתי ומוכר מתקופת הקורונה: חל"ת ודמי אבטלה. באירופה ובארה"ב אומץ מודל שונה ויעיל בהרבה, "החל"ת הגמיש", שאפשר למעסיקים להפחית היקפי העסקה מבלי לפגוע בשכר העובדים שהושלם על ידי המדינה. למודל זה יתרונות משמעותיים שכן הוא מאפשר לשמר את יחסי העבודה, מעודד תעסוקה במקום אבטלה ומגן על שכרם של העובדים.

עוד נשמע רבות על הפגיעות הנפשיות והכלכליות ארוכות הטווח, הצפויות ממצב הדמדומים של קבלת דמי אבטלה.


השפעת המדיניות על קבוצות פגיעות במיוחד בשוק העבודה הישראלי

 
עובדים שעתיים
עובדים שגם בשגרה מועסקים במבנה העסקה פוגעני נפגעו במלחמה יותר משכירים רגילים. עובדים שעתיים מהווים כרבע משוק העבודה בישראל, וענפים מסוימים – כמו הניקיון, שמירה ואבטחה, סייעות, סדרנות, מוכרנות, גיזום וגינון, בנייה וחקלאות  – מתבססים באופן כמעט מוחלט על שיטת העסקה זו. מדובר בעבודות בשכר נמוך יחסית במקצועות הדורשים עבודה פיזית או עבודה עם קהל ורבים ממי שמועסקות ומועסקים במבנה העסקה זה נמנים ממילא על אוכלוסיות מוחלשות ופגיעות – יוצאי מדינות בריה"מ לשעבר או אתיופיה (בפרט מבוגרים), ערבים אזרחי ישראל ותושבי מזרח ירושלים, בני נוער ועובדים מעל גיל פרישה, מהגרי עבודה ומבקשי מקלט. רבים מהעובדים השעתיים לא יכולים לעבוד מהבית.
 
בחודשים הראשונים למלחמה, מעסיקים רבים בחרו לא לקרוא לעובדיהם השעתיים לעבודה, באופן שפגע לא רק בשכרם אלא אפילו ביכולתם לצאת לחל"ת ולקבל דמי אבטלה. במקרים בהם העובדים לא נקראו לעבודה, מעסיקים כלל לא ציידו אותם במכתב המעיד על הוצאה לחל"ת שנדרש כתנאי לקבלת דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי.

נשים בשוק העבודה
נשים רבות בפריפריה החברתית-כלכלית מועסקות במתכונת העסקה שעתית או במשמרות, וסבלו מפגיעה קשה בהכנסותיהן כשלא נקראו לעבודה או לא יכלו להגיע אליה. נשים שהן גם אמהות נאלצו להתמודד עם שוק עבודה שאינו מגן על שכרן ורבות טיפלו בילדים עם סגירת המסגרות החינוכיות ונעדרו מעבודתן ללא זכאות לשכר. היעדרות זו הייתה עלולה להשפיע במיוחד על זכויותיהן של נשים בהריון ופגעה בגובה דמי הלידה.

מפניות שהגיעו לקו לעובד עולה שלא מעט מעסיקים סירבו לאפשר לעובדות להיעדר וניסו לאלץ אותן להגיע לעבודה – לעתים אפילו אם מקום העבודה היה באותה עת תחת מתקפת טילים כבדה.


עובדים מעל גיל פרישה

עובדים בקטגוריה זו מתקשים למצות את זכויותיהם גם בשגרה: לא אחת מגיעים לקבלת הקהל אזרחים ותיקים שלא קוראים וכותבים בעברית, הממשיכים לעבוד בעבודה פיזיות קשות כי לא עומדת לרשותם רשת ביטחון סוציאלית. עובדים אלו נאלצו להשתלב בשוק העבודה בגיל מבוגר יחסית, לא פעם בעבודות חסרות ביטחון תעסוקתי, והם אינם זכאים לדמי אבטלה. עבורם גיבשה המדינה פתרון אלטרנטיבי קצר מועד, בדמות מענקים, שפקע בסוף דצמבר 2023.

 
סיכויי עובדים מעל גיל פרישה להשתלב בחזרה בשוק העבודה – בניגוד לעובדים אחרים שפוטרו במהלך המלחמה – נמוך ביותר.
Screenshot_2...

המלצות קו לעובד והדוח המלא - זמינים כאן.

 
***
ועוד בקשה קטנה לסיום: איסוף הנתונים אודות השפעת המלחמה על העובדים טרם הסתיים, והוא משמש אותנו בדיאלוג היומיומי מול מקבלי החלטות. נודה לכן.ם מאד על מילוי סקר קצר שיצרנו, סקר אנונימי המבקש לאמוד את השפעות המלחמה על עובדים ועובדות בישראל.
 

תודה שקראתן.ם, תודה שהיה לכן.ם אכפת,

 

שלכן.ם,

קו לעובד