ביום 20.3.2023 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון (כב' השופטים וילנר, שטיין ורונן) בעניין תנובה (ע"א 4120/20 נאור נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל ואח'). בפסק הדין התייחס בית המשפט העליון לאופן היישום של מבחני עילת התביעה שעניינה קביעת מחיר מופרז על ידי מונופולין. פסק הדין ניתן במסגרת ערעור וערעור שכנגד שהוגשו על החלטת בית המשפט המחוזי משנת 2020, אשר קיבל תובענה ייצוגית שהוגשה נגד תנובה וקבע כי תנובה תשלם פיצוי בסך כ-125 מיליון ש"ח על הנזק שגרמה לצרכנים בשל גביית מחיר מופרז על גבינת קוטג'.
נזכיר, כי עילת המחיר המופרז הוכרה לראשונה על ידי בית המשפט העליון בפסק דין מיולי 2022 בעניין גפניאל (רע"א 1248/19 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' גפניאל). באותו עניין נקבע כי האיסור בסעיף 29א(ב)(1) לחוק התחרות הכלכלית ביחס לקביעת מחיר בלתי הוגן על ידי מונופולין למוצר או שירות, כולל אף איסור על קביעת מחיר מופרז. בית המשפט העליון החיל בעניין גפניאל מבחן דו-שלבי, הבוחן בשלב הראשון האם מדובר במחיר מופרז (בהתאם למבחן העלויות, מבחן ההשוואה ומבחן הרווחיות), ובשלב השני האם המחיר המופרז הוא תוצאה של ניצול לרעה של כוח מונופוליסטי, או שהוא נובע מסיבה לגיטימית.
בפסק הדין החדש בעניין תנובה התייחס בית המשפט העליון בהרחבה לקשיים העולים מעילת המחיר המופרז, והבהיר את אמות המידה להחלתה. בית המשפט קבע, כי עמידה בשלב הראשון של המבחן הדו-שלבי מותנית בכך שהמחיר שקבע בעל המונופולין גבוה באופן משמעותי מזה שהיה נקבע בתנאי תחרות, ואין די בקביעה כי מדובר במחיר גבוה מזה שהיה נקבע בשוק תחרותי. עוד נקבע, כי לצורך אומדן המחיר שהיה נקבע בשוק בתנאי תחרות יש להניח הנחות שונות לגבי השוק הקונקרטי, הנוגעות בין היתר למבנה השוק, לאינטראקציה בין המתחרים בו, לגמישות הביקוש למוצר הרלוונטי, ועוד.
בית המשפט התייחס בהחלטתו גם למבחני העזר הכלכליים להוכחת השלב הראשון של המבחן הדו-שלבי, ולאופן יישומם הראוי. בין השאר עמד בית המשפט על הקושי לבסס מסקנה בנוגע לקיומו של מחיר מופרז מהשוואה לנתונים ממוצעים של חברות אחרות, אשר בהכרח מעידים שקיימים מוצרים שמחירם או שיעור הרווח ממכירתם גבוה מאותו ממוצע. עוד ציין בית המשפט, כי קיים קושי לבסס קביעה בדבר מחיר מופרז בהסתמך על שיעור רווח תפעולי, שכן יהיה בכך כדי לייצר תמריצים להימנע מהתייעלות, בניגוד לתכליות דיני התחרות.
ביחס לשלב השני של המבחן הדו-שלבי שנקבע בעניין גפניאל, בית המשפט עמד על השיקולים המרכזיים בסוגיית הוגנות המחיר, תוך שהדגיש כי אין מדובר ברשימה סגורה או ממצה: יש לבחון אם בעל המונופולין "באופן עקבי ולאורך זמן, קרוב לשליטה מוחלטת בשוק"; אם קיימת לצרכנים אלטרנטיבה אמיתית לרכישת המוצר שעל הפרק; ומהן הסיבות שבגינן הם מעדיפים לרכוש את המוצר דווקא מבעל המונופולין. כמו כן, יש לשקול את מידת החיוניות של המוצר מבחינת הצרכנים, וכן את אורך התקופה שבמהלכה נקבע המחיר הגבוה. בנוסף יש לבחון, בנסיבות המקרה הנדון והשוק הרלוונטי, את עוצמת החשש שלפיו החלת העילה דווקא תפגע בתחרות ובציבור, בטווח הבינוני ובטווח הארוך, בין היתר לנוכח פגיעה במערך התמריצים של השחקנים הרלוונטיים. עוד יש לבחון אם קיים רגולטור ייעודי המחזיק בכלים לפיקוח על מחיר המוצר הנדון, בהינתן שרגולטור כאמור נהנה מיתרון מובנה בפיקוח על מחירים, לעומת רשות התחרות או בית המשפט.
עוד הבהיר בית המשפט, כי הגישה הזהירה והמרוסנת שיש לנקוט ביישום עילת המחיר המופרז צריכה לחול ביתר שאת בכל הנוגע להחלתה בתובענה ייצוגית, להבדיל מאכיפתה באמצעות הכלים המוקנים לרשות התחרות. זאת, לאור היתרון המובהק שיש לרשות התחרות ביחס לבית המשפט, באשר ליכולת לגבש תמונה מפורטת של ההשלכות הכרוכות בהחלת העילה במקרה מסוים, על התחרות בשוק הרלוונטי ועל המשק בכללותו.
בית המשפט קבע כי "על בתי המשפט ליישם את העילה דנן בזהירות ובאיפוק רב, בהתאם לאמות המידה שצוינו לעיל, ולהחילה רק במקרים קיצוניים ומובהקים של ניצול צרכני, אשר 'דוקרים את העין וברורים לכל' – הן מבחינת גובה המחיר, הן מבחינת חוסר הגינותו – בשים לב, בין היתר, להשלכות הכלכליות הטמונות בהחלתה במקרה הנדון".
ביחס למקרה הנדון בית המשפט קיבל את הערעור של תנובה וקבע, כי לא הוכח שהמחיר שקבעה תנובה לקוטג' גבוה משמעותית מזה שהיה נקבע בתנאי תחרות, וגם לא הוכח כי מדובר באחד מאותם המקרים החריגים והקיצוניים שבהם מתגבשת העילה. כמו כן נקבע, כי השיקולים העיקריים הנוגעים לשאלת הוגנות המחיר לא הובאו בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי, ולפיכך אין בסיס לקביעה כי מדובר במחיר בלתי הוגן.
למידע נוסף ולייעוץ, פנו למחלקת הליטיגציה או למחלקת הגבלים עסקיים ותחרות במשרדנו.
|
|
|
