עניינה של בקשת האישור הוא בפרשנות פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים. המבקשת, תלמידת בית ספר שנחבלה בשיעור ספורט בשנת תש"ע, טענה כי חברת כלל גורעת שלא כדין חלק מהתגמולים שזכאי לו תלמיד שנפגע. זאת, במקרים בהם קבע מומחה מטעמה של כלל כי לנפגע נכות אשר 50% או פחות ממנה מיוחסים למצב רפואי קודם. לטענת המבקשת, קביעת הנכות בהתאם לתנאי הפוליסה של כלל נעשית במסגרת מנגנון שרירותי שנועד להפחית או לשלול את תגמולי הביטוח לו זכאים המבוטחים. בית המשפט דחה את טענות המבקשת וקיבל את טענות כלל כי אין בסיס עובדתי ומשפטי לבקשת האישור.
ראשית, קיבל בית המשפט את הטענה כי התנהלות המבקשת לקתה בחוסר תום לב דיוני. ההוגנות הדיונית המצופה מתובע ייצוגי היא גם בהתייחסותו לנתבעים, והיא מתבטאת, בין היתר, גם בחובת התובע הייצוגי לערוך כדבעי את כתבי הטענות המוגשים מטעמו לבית המשפט. הרציונל שמאחורי דרישה זו הוא שבהירות ניסוח הטענות משליכה על יכולת הנתבע להתגונן מפני הנטען נגדו. בית המשפט קיבל את טענת כלל כי כתבי טענות המבקשת לא ברורים באופן ממשי, כך שמדובר בפגם של ממש העולה לכדי טעם שלא לאשר את התובענה כייצוגית.
לגופו של עניין קבע בית המשפט כי בקשת האישור אינה עומדת בתנאים לאישור תובענה ייצוגית. בית המשפט קיבל את טענת כלל לפיה בקשת האישור אינה מעוררת שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. בקשת האישור מושתתת על המקרה הפרטני של המבקשת, אשר לא הרימה את הנטל להוכחת קיומה של קבוצה ולא הניחה תשתית ראייתית להוכחת הטענות שבבסיס עילת התביעה הייצוגית. נקבע כי במצב דברים זה, שבו הנכות נקבעת לפי חוות דעת פרטנית לגבי המקרה הספציפי, אין אפשרות ואף לא הצדקה לנהל הליך ייצוגי, שכן הדבר מחייב בירור נקודתי לגבי כל מקרה. זאת ועוד, הוכח על ידי כלל כי מנגנון קביעת הנכות אינו שרירותי, באשר כלל נעזרת ביועצים ובמומחים חיצוניים בלתי תלויים. כך גם במקרה הפרטני של המבקשת: בית המשפט עיין בחוות הדעת הרלוונטיות ומצא אותן שקולות ומאוזנות.
עוד קבע בית המשפט כי תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. בית המשפט סבר כי הליך ייצוגי לבירור שאלות בעניין נזק גוף עלול לפגוע בזכויות חברי הקבוצה לקבלת סעד ויתכן כי בנסיבות שכאלה אינו הוגן. נקבע כי כאשר מדובר בנזק גוף, הנטייה הראשונית של בית המשפט היא לראות בשאלה המשפטית, אפילו תהא זו שאלה משותפת לחברי הקבוצה, בלתי מתאימה לבירור במסגרת הליך התובענה הייצוגית. זאת מחשש שמא תקופח זכות של מי מחברי הקבוצה שמבקש להוכיח את טענותיו הפרטניות, בוודאי עת מדובר בנזק גוף בו יש להוכיח את הנזק הרפואי בהתבסס על חוות דעת רפואית פרטנית. טעם נוסף לחוסר היעילות הוא כי סכומי התביעה האישית אינם מבוטלים ואינם מצדיקים לנהל את התביעה כייצוגית.
לסיכום, בית המשפט קיבל את טענת כלל וקבע גם כי לא הוכח שקיימת אפשרות סבירה שהשאלות שפורטו בבקשת האישור תוכרענה לטובת הקבוצה. נקבע כי למקרא הפוליסה נראה, על פניו, שאין כל קושי לשוני מיוחד או כי מדובר בניסוח עמום של הפוליסה. להפך, הפוליסה נגישה וברורה לקריאה, מגדירה נוהל תביעות הוגן המסדיר באופן פשוט את הדרך לממש את זכאות הנפגעים לתגמולי ביטוח, וקובעת את אופן ההכרעה במקרה שהנפגע סבור שהמומחה טעה בחוות דעתו. על כן קבע בית המשפט שאין להפעיל את כלל הפרשנות נגד המנסח או את דוקטרינת הציפייה הסבירה של המבוטח. המבקשת חויבה ב- 30,000 ש"ח הוצאות משפט.
כלל חברה לביטוח יוצגה על ידי עורכי הדין גיל עטר, שי כהן, אורלי נשיץ ואור אמזל ממשרד נשיץ, ברנדס אמיר.
הפניות: ת"צ 5396-09-17 גולדברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (21.6.2021, בפני כב' השופטת נחליאלי-חיאט)
_1.png?cache=1625121091861)
_(1)_0.png?dummy=1257)
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}