פסיקה תקדימית שניתנה לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה בהרכב בראשות הנשיאה ורדה וירט-ליבנה הגדירה לראשונה "יחסי השפעה" במקום העבודה בהקשר של החוק למניעת הטרדה מינית. במסגרת פסק הדין, אשר הפך את פסיקת בית הדין האזורי, נפסקו נגד עובד פיצוי בסך של 40,000 ש"ח ונגד החברה המעסיקה פיצוי בסך של 120,000 ש"ח (נוסף על הוצאות) - הסכום המקסימלי הקבוע בחוק, בגין הפרת חובות לפי החוק למניעת הטרדה מינית.

בית הדין פתח את חלק הניתוח בפסק דינו בהצהרה כי הטרדות מיניות במקום העבודה הן פרקטיקה פסולה נפוצה להנצחת נחיתות נשים בחברה וכי הטרדה מינית משמרת את תלותן הכלכלית, המקצועית והאישית של נשים בגברים ובכך מנציחה את מעמדן המוחלש בשוק העבודה ובחברה כולה. באופן קונקרטי מדובר היה בעובדת שהועסקה משך כחודש בבית מלון באילת כמלצרית בלובי, ובמהלך מסיבת עובדים שנערכה בחוף הים הוטרדה על ידי שף העובד במלון באמצעות מגע פיזי בלתי רצוי בשלוש הזדמנויות שונות. לאחר הגשת תלונה זומנה העובדת לשיחה, העובד חזר לעבודתו כשף והעובדת הועברה לעבוד במרכזיה של המלון מבלי שניתנה לה כל תשובה על תלונתה. בנוסף, נשלל ממנה מענק שניתן לעובדים אחרים במלון בגין עבודה של שישה חודשים רצופים, בטענה שהמעבר למרכזיה קטע את רצף העבודה.

חדשנותו של פסק הדין טמונה בכך שעל אף שלא התקיימו יחסי מרות מובהקים במובן של כפיפות בין העובדת בלובי כמלצרית לבין השף, כנדרש לפי לשון סעיף 3(א)(6)(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית, בית הדין הכיר ב"יחסי השפעה" בין צדדים במקום העבודה כרכיב המצריך את המוטרדת לעמוד ברף ראייתי נמוך יותר מאשר במצב של הטרדה בין שני עובדים במעמד זהה. נקבע כי כאשר מדובר בהטרדה מינית שבוצעה על ידי "בעל השפעה", רף ההוכחה המוטל על המוטרדת ביחס להוכחת הרכיב המחוייב בהתאם לחוק, כי המוטרד "הראה למטריד כי אינו מעוניין", נמוך מהרף המוטל על מי שהוטרדה על ידי עובד במעמד זהה לה. עוד נקבע כי ככל שיחסי ההשפעה חזקים יותר, הרף להוכחת רכיב זה יהיה נמוך יותר.

באופן ספציפי, "יחסי השפעה" הוגדרו בפסק הדין כיחסים בהם קיים פער כוחות בין שני עובדים, שאינו נובע מכפיפות המוגדרת כיחסי מרות במובן שנקבע בפסיקה. על פי פסק הדין, יחסי השפעה במקום העבודה מצויים בתווך שבין יחסי מרות (ממונה לכפיף) לבין היעדר מרות (חברים לעבודה במעמד זהה), ויכולים להיווצר במצבים שונים, ולבטא השפעה במישור המקצועי והמעמדי. כך, יחסי השפעה יכולים להתבטא בפער בניסיון המקצועי של עובד, בוותק שלו או במידת החשיבות המקצועית שלו במקום העבודה, באופי ובמהות התפקיד, בטיב קשריו של העובד עם עמיתים, ובמוניטין שלו במקום העבודה.

במקרה דנן הוכרו יחסי השפעה בין הצדדים. נקבע כי העובד, אשר מבוגר בכעשור מהעובדת המתלוננת, מילא תפקיד בכיר יחסית לעובדת, בעמדת חוזק מקצועית בתפקיד משמעותי יותר במקום העבודה, ומשך זמן רב יותר מהעובדת, והיה מקושר לעובדים ולבכירים במלון, בעוד העובדת הייתה זוטרה וחדשה במקום העבודה. נפסק כי בנסיבות אלה של יחסי השפעה יש להחיל סטנדרט מיוחד הדורש מהבכיר זהירות יתרה באופן התנהגותו כלפי עובדות המלון.

עוד נקבע כי החברה המעסיקה ערכה רק "טקס" של בדיקת התלונה שאינו אותנטי, כדי לצאת ידי חובה ולא כדי לבדוק באמת את התלונה. בהקשר זה אף נקבע כי על החברה המעסיקה מוטל נטל הוכחה מוגבר, שלא עמדה בו, להראות שפעלה כדי למנוע מקרי הטרדה מינית. זאת, נוכח מיקומו הגאוגרפי של המלון, העובדה שחלק מעובדיו מתגוררים במגורי עובדים, וסביבת העבודה האינטנסיבית במקום שמספק שירותי אירוח עשרים וארבע שעות ביממה. כמו כן התקבלה טענת העובדת כי חוותה התנכלות לאחר העברתה לתפקיד אחר, אשר באה לידי ביטוי בשלילת המענק ובהיעדר עדכון על סטטוס תלונתה כאמור.

הפניות: ע"ע 35999-10-21 פלונית נ' חברה פלונית (נבו 13.12.2022)