• מספר המתחרים: ככל שיש יותר מתחרים המשתתפים במכרז כך גובר הסיכוי שנראה בו מכרז תחרותי. בחינת טיבה של כמות המתחרים צריך שתיעשה בשים לב לאופיו של המכרז, חשיבותו עבור המשתתפים, עד כמה מדובר במכרז החוזר על עצמו, מבנה העלויות ומידע שיש למתחרים אודות העלויות של מתחריהם וכיוצא בזה.
• משקלם של המתחרים: בחינת ניסיון העבר של המתחרים במכרזי עבר דומים יכול ללמד על קיומם של מתחרים שמשקלם המצטבר גדול יותר ולכן חבירתם של אלו יכול ללמד על פוטנציאל גובר לפגיעה בתחרות.
• מידת הקרבה בין המתחרים: בחינת אופי פעילותם של מתחרים יכולה ללמד שתחומי הפעילות ותחומי המומחיות שלהם דומים יותר, שהם מדורגים (במכרזי עבר) קרוב יותר אחד לשני, או שניגשו יותר פעמים לאותם מכרזים. קרבה כאמור יכולה ללמד על פוטנציאל גובר לפגיעה בתחרות. 
• זירת התחרות שמחוץ למכרז: מעבר להשפעת החבירה על המכרז, הרשות תבחן את הזיקות התחרותיות הקיימות בין הצדדים מחוץ למכרז ואת השפעתה של החבירה גם על תחומים אלו. היינו, במסגרת זו תבחן הרשות את החשש לזליגת השפעת ההסדר לתחומים האחרים (בין היתר להיקפו של המכרז ולחשש מהעברת מידע בין מתחרים), ולהשפעת הזליגה באותם תחומים אחרים. 
• תועלות פרו-תחרותיות שנובעות מהחבירה: במסגרת זו תבחן הרשות אם התועלות מן החבירה עולות על הפגיעה הצפויה בתחרות.
• ההצדקה של החבירה: במסגרת זו תבחן הרשות את ההצדקות אשר בבסיס החבירה, האם עיקרו של ההסדר בהפחתת תחרות או מניעתה ואם יש בו כבילות שאינן נחוצות למימוש עיקרה (הסדר עירום). בהקשר זה מציינת הרשות כי במקרים המתאימים תכיר בלגיטימיות של חבירה לצורך פיזור סיכונים; האחדת כוחות לשם הגדלת סיכויי זכייה מול מתחרה משמעותי, הצורך לעמוד בדרישות פיננסיות וקשיי מימון וכדומה). הרשות תבחן בהקשר זה גם את עיתוי החבירה ובאם ניתן להשיג את תכליותיה גם אם תעשה בשלבים מאוחרים יותר.
• חבירה חוזרת: ככל שהתקיים מספר רב יותר של חבירות בין אותם מתחרים כך גוברת הקרבה בין המתחרים ומכאן גם עלול להתגבר בנסיבות מסוימות החשש התחרותי.
• העברת מידע תחרותי רגיש: הרשות בוחנת את המנגנונים שקבעו ביניהם הצדדים שתכליתם למנוע העברת מידע רגיש תחרותית ביניהם.