בית הדין הארצי לעבודה דן בערעורים שהוגשו מטעם המכללה למינהל ומטעם עובדת שהועסקה כעוזרת הוראה, על פסיקת בית הדין האזורי בעניינם. שני הצדדים ערערו על ההחלטה לאשר לעובדת להגיש תובענה ייצוגית נגד המכללה בגין רכיבים של פידיון חופשה שנתית ותשלום שכר בתקופת הקיץ בכל שנת לימודים, אך לא בעבור פיצוי לפי חוק הודעה לעובד וחוק הגנת השכר.
ככלל, עוזרי ההוראה במכללה למינהל הועסקו בתקופה נשוא התביעה בהסכמים אישיים לתקופות קצובות. בסמסטר א – מנובמבר עד פברואר, בסמסטר ב – מפברואר עד יוני, ובסמסטר קיץ – מיולי עד אוקטובר. העובדת הועסקה למשך 4 חודשים ב-2013, ולעוד 4 חודשים ב-2014, בסמסטר א, ובסמסטר ב – בהתאמה. בהסכם העסקתה של העובדת נכתב כי ימי החופשה המגיעים לעובדת יראו כמנוצלים וינוצלו על ידי העובדת במהלך תקופת הפגרה. עוד נכתב כי העובדת אינה זכאית לצבירת ימי חופשה. טענתה המרכזית של העובדת היא שבפועל נדרשה לעבוד גם מחוץ לתקופת המינוי, כולל בקיץ: במענה לפניות סטודנטים, בבדיקת בחינות, בהכנת סילבוסים ועוד. כיוון שלטענתה מצב זה נכון לעוזרי הוראה נוספים, ביקשה להגיש את תביעתה כתובענה ייצוגית. כאמור, בית הדין האזורי לעבודה אישר לה לעשות כן.
תובענה ייצוגית מתאימה למצבים שבהם לקבוצה של ניזוקים נגרם נזק באופן דומה, אך קטן יחסית, כך שאין ליחיד תמריץ להגיש תביעה אישית. תובענה ייצוגית יכולה להיות מוגשת גם בדיני עבודה על ידי קבוצה של עובדים. בשלב הראשון יש להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שתאושר רק אם בית הדין ישתכנע, בין היתר, שקיים סיכוי סביר שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. כמו כן על המבקש להראות שיש לו עילת תביעה אישית המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לקבוצה.
בענייננו קבע בית הדין הארצי לעבודה בפסק דינו כי העובדת לא הצליחה לבסס עילת תביעה אישית ומשכך, אין באפשרותה לבסס גם תובענה ייצוגית. בהקשר זה אף קבע בית הדין כי ממילא קיימת שונות בין חברי הקבוצה, משכל עוזר הוראה עובד במטלות שונות, בהיקף שונה, בקורסים שונים, ולכן התובענה אינה מתאימה להתברר כייצוגית. עוד הוסיף כי לגבי רכיב נוסף שתבעה העובדת – פיצוי לפי חוק הגנת השכר – הרי שמדובר בפיצוי לדוגמה, ופיצוי לדוגמה, כמו גם פיצוי ללא הוכחת נזק, אינם ניתנים לתביעה במסגרת תובענה ייצוגית.
עוד נקבע כי ככלל, המדובר בעבודה חלקית, גמישה בזמן ובמקום, שנלווים לה יחסי אמון בין הצדדים – עוזר ההוראה והמוסד להשכלה גבוהה. לגבי העובדת הוכח כי שהתה מחוץ למדינה משך 33 ימים בתקופה בגינה שולם לה שכר, ומשכך יש לסווגם כימי חופשה. אמנם העובדת טענה כי גם בימים אלה ענתה לפניות בדואר אלקטרוני, אך על כך ציין בית הדין כי מדובר היה בכמות קטנה ביותר של הודעות, שדרשו זמן מועט של התייחסות, ולא היה בהם כדי להפוך את החופשה ליום עבודה.
על כן קיבל בית הדין הארצי את ערעורה של המכללה ודחה את ערעורה של העובדת, באופן אשר מבטל את אישור הגשת התובענה הייצוגית. בית הדין חייב את העובדת בהוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח, תוך שציין כי בעניין זה הביא בחשבון את תרומתה של התביעה לשינוי במתכונת ההעסקה במכללה, באופן אשר קידם את הבהירות ואת השקיפות, אף שלא היה מתחייב.
הפניות: בר"ע (ארצי) 40771-09-21 המסלול האקדמי המכללה למינהל נ' שגב (17.5.2022)
_6.png?cache=1653893885301)
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}