בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים נדון סכסוך שהתגלע בין שני אחים המחזיקים כל אחד במחצית מהמניות של חברות שבבעלותן, בין היתר, בית מלון, בית דיור מוגן ואולם שמחות. המניות עברו לאחים בירושה מאביהם. אחד האחים שימש כמנכ"ל של החברות ומחזיק במניות הנהלה, והאח השני עבד אף הוא בחברות לתקופה.

בשנת 2013 פרץ סכסוך בין האחים באשר למשכורת של האח ששימש מנכ"ל, בנוגע לשימוש פרטי שעשה בנכסי החברות, ובנוגע לנסיעותיו לחו"ל, שהועמסו על חשבון החברות. על רקע אלה טען האח השני לקיפוח על פי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ובית המשפט המחוזי קבע כי על החברות לשלם לו סך של 550,000 ש"ח. עוד הורה בית משפט קמא על הפרדת כוחות בין הצדדים, על מכירת החברות בדרך של התמחרות פתוחה (עניין זה בוטל בהמשך במסגרת התדיינות נוספת), ועל ניהול החברות על ידי מנהל חיצוני מוסכם. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.

השופט יצחק עמית ציין בפסק דינו כי אין חולק כי קיים משבר אמון עמוק ומתמשך בין הצדדים המחייב הפרדת כוחות. בית המשפט הדגיש בהקשר זה כי אין מחלוקת על סעד ההיפרדות כשלעצמו אלא על אופן ביצוע ההיפרדות ועל טיב המנגנון שיכריע מי מהצדדים ירכוש את חלקו של השני ובאיזה אופן. עוד ציין בית המשפט כי המסגרת המשפטית הרלוונטית – עילת הקיפוח בדיני חברות – מעניקה בידי בית המשפט סמכות רחבה לברור את הסעד ההולם לנסיבות המקרה, וכי סעיף 191 לחוק הוא בבחינת "הוראת מסגרת" ו"רקמה פתוחה", המאפשרות לבית המשפט ארגז כלים רחב.

באופן קונקרטי קבע בית המשפט כי אין לאח ששימש כמנכ"ל בחברות והחזיק במניות הנהלה עדיפות אפריורית שבגינה יש להורות דווקא על מכירה כפויה של מניות האח השני לידיו. עוד ציין כי גם אילו היה אותו אח בבחינת מחזיק בגרעין השליטה, לא הייתה ניתנת לו עדיפות כאמור במסגרת מנגנון ההיפרדות. נדחתה גם טענתו של האח-המנכ"ל בדבר זיקה מיוחדת שלו לחברות ונקבע כי עבור שני האחים אין מדובר בזיקה כלכלית גרידא. בית המשפט ציין בהקשר זה כי הגם שייתכן שישנה זיקה אישית מעט חזקה יותר למנכ"ל, מדובר רק בשיקול אחד מני רבים שיש לשקול במסגרת עיצוב מנגנון המכירה והחלוקה של החברות.

היו אלו לבסוף שיקולי צדק, תום לב וניקיון כפיים שהכריעו את הכף בבית המשפט המחוזי, וקביעות אלו אומצו גם בבית המשפט העליון. נקבע כי האח ששימש מנכ"ל ביצע תשלומים פיקטיביים, סירב בחוסר תום לב לחלוקת דיבידנד לאורך השנים, פיטר את אחיו והורה לעקוב אחריו, וכן ביצע עוד "מעשים אשר לא ייעשו", לשון בית המשפט המחוזי. 

לפיכך נקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון כי אין להעניק עדיפות לאח ששימש מנכ"ל במנגנון המכירה, אלא לתת הזדמנות שווה לשני האחים לרכוש האחד את מניותיו של השני. נקבע כי הצדדים יגישו את הצעותיהם באופן סימולטני, והצד שיציע את ההצעה הגבוהה הוא שירכוש את חלקו של השני, אך המחיר שישלם (הזוכה) יהיה המחיר שהציע השני (המפסיד). כלומר – הזוכה ישלם את הסכום הנמוך יותר – זה שהמפסיד הציע. מנגנון מסוג זה מוכר בכינוי "מכרז מחיר שני" או "מכרז ויקרי", על שמו של זוכה פרס נובל בכלכלה פרופ' וויליאם ויקרי. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך מתן הוראות אופרטיביות באשר לאופן הגשת ההצעות והכרזה על הזוכה.

הפניות: ע"א 6069/21 לוי נ' לוי (השופטים עמית, סולברג ושטיין, 2022)