לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת שטמר), שם נדחתה בקשתם של צרכנים לאשר תובענה ייצוגית נגד קמעונאים בנושא מבצעי מכירות. המחלוקת בין הצדדים עסקה בפרשנות תנאיהם של מבצעי מכירות ובאופן שבו יושמו על ידי החברות הקמעונאיות. טענת התובעים הייצוגיים היא שכאשר לקוח רוכש מספר מוצרים גדול ממספר המוצרים המינימלי הדרוש להחלת מבצע, הרי שבמקום לצרף יחדיו את המוצרים היקרים ולהעניק את ההנחה ביחס למוצר הזול מבין המוצרים היקרים, באופן שימקסם את ההנחה המוענקת לצרכן, החברות נהגו לממש את המבצע כך שההנחה תחול תמיד על המוצרים הזולים ביותר מאלו שנרכשו. כלומר, החברות צירפו, לצורך החלת המבצע, את המוצר היקר ביותר עם המוצר הזול ביותר, באופן שמפחית את גובה ההנחה אשר יכולה הייתה להינתן לצרכן. כך, למשל, במקרה שצרכן רכש 3 מוצרים במסגרת מבצע "אחד פלוס אחד, הזול מבניהם", החברות צירפו לצורך המבצע את המוצר היקר ביותר יחד עם המוצר הזול ביותר, והמוצר "האמצעי" לא נכלל במבצע.
בית המשפט העליון, בפסק דינו של כבוד השופט ע' גרוסקופף, אליו הצטרפו השופטים ג' קרא וי' עמית, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי תנאי המבצע "הזול מבניהם" אינם קובעים בהכרח שלצורך החלת המבצע יצורף המוצר היקר ביותר יחד עם המוצר הזול ביותר (נאמר "הזול מביניהם"; לא נאמר כיצד יקבעו המוצרים ש"מביניהם" יש לבחור את הזול ביותר). נקבע כי לו היו העוסקים מנסחים את תנאי המבצע "אחד פלוס אחד, הזול מבין כלל המוצרים שיירכשו על ידי הלקוח" אז היה ברור לצרכן כי הוספת מוצר זול מעבר למינימום המוצרים הנדרש לצורך החלת המבצע עלולה לפגוע בגובה ההנחה שתינתן לו, ואז גם יכול היה הצרכן להבין שבמקרים מסוימים כדאי לו לפצל את הרכישה למספר עסקאות.
אין חולק כי לאופן צירוף המוצרים לצורך החלת המבצע ישנה השלכה על כיסם של העוסק ושל הלקוח, שכן לפיו ייקבע מה יהיה גובה ההנחה שתינתן ללקוח הרוכש כמות מוצרים שהיא מעל כמות המוצרים המינימלית לצורך החלת המבצע. עוד ברור כי עם רכישת מוצרים המשתתפים במבצע נכרת חוזה בין הצרכן לבין העוסק, אשר תנאיו משתקפים בתנאי המבצע. אולם במסגרת פסק הדין נקבע כי תנאי המבצע לא מתייחסים לשאלת "שלב הצירוף", ולא עולה מהם בבירור שההטבה תינתן בהכרח רק על המוצרים הזולים ביותר מבין אלו שנרכשו. כמו כן נקבע, כממצא עובדתי, כי החברות מאפשרות ללקוחות המגיעים לקופה לסדר את המוצרים ולהפריד עסקאות כך שיוכלו לזכות בגובה ההטבה הגבוהה ביותר.
כלומר, השאלה שהתעוררה הייתה באיזה אופן אמור לנהוג העוסק במצבים שבהם הלקוח "וויתר" על כוח הצירוף, והעביר כוח זה לידי העוסק. כלומר, באיזה אופן אמור העוסק לנהוג באותם מקרים בהם הלקוח לא סידר את המוצרים בקופה באופן שיזכה אותו בהטבה הגבוהה ביותר. פסק הדין קבע כי העוסק צריך להפעיל את כוח הצירוף שהועבר אליו (לאחר שהצרכן לא הפעיל אותו), כמתחייב מעקרון תום הלב בקיום חוזה (סעיף 39 לחוק החוזים), וכי בסוג זה של עסקאות צרכניות על העוסק לפעול לטובת הלקוח, באותו אופן שהלקוח היה פועל עבור עצמו לו כוח הצירוף היה בידיו. בהתאם לכך נקבע כי עקרון תום הלב מחייב את החברות לצרף תחילה את המוצרים היקרים יותר, כך שההנחה המוצעת במבצע תהיה ההנחה המרבית האפשרית.
נעיר כי בפסק הדין נדחתה הטענה שיישום מבצעים באופן האמור כרוך בקשיים תפעוליים, שכן כל שנדרש הוא ביצוע התאמה במערכות המחשוב של העוסק, אשר תבטיח את הענקת ההנחה המקסימלית לצרכן, והחברות המשיבות בערעור לא הציגו קושי יישומי מסוג זה. כמו כן, חשוב לציין כי פסק הדין לא חלק על הפררוגטיבה של העוסק לקבוע את תנאי הסף לתחולת המבצעים כרצונו. כך, למשל, לקוח שלא עומד בתנאי המינימום שקבע העוסק, קרי רכש כמות מוצרים נמוכה מזו הנדרשת לצורך המבצע, אינו זכאי ליהנות מהמבצע.
הפניות: ע"א 8336/17 ראובן נ' סופר-דוש בע"מ (15.5.2022)
_3.png?cache=1657023183096)
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}