בפסק דין תקדימי קבע בית המשפט העליון כי חילוט כספים שהושגו כתוצאה מביצוע עברה פלילית לא יוכר לצרכי מס. בפסק דין שנתן השופט קרא עם פרישתו קבע, בדעת רוב, כי צדקה רשות המיסים שעה שלא התירה את ניכוי החילוט כהוצאה (אף כי פקודת מס הכנסה אינה אוסרת על כך במפורש). לדעתו הצטרף השופט מינץ, ובדעת מיעוט נותר השופט שוחט. פסק הדין הפך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הכיר בחילוט כהוצאה מוכרת.
חילוט כספים הוא פעולה שמתבצעת על ידי המדינה לאחר הרשעה בעבירה. בענייננו, הורשע המשיב בהסדר טיעון בעברות הימורים, מרמה והלבנת הון. ההסדר כלל גם חילוט של 5 מיליון ש"ח. ככלל, הכנסה בלתי חוקית חייבת במס, בין היתר, כדי לא לעודד נישומים לבצע עברות שהכנסה לא ממוסה בצידן. לפיכך, בהסכם שומה שנחתם למול רשות המיסים הוסכם שהמשיב הפיק בשנות המס 2010–2015 הכנסות לא מדווחות בסך של כ-6.8 מיליון ₪, וכי עליו לשלם מס הכנסה בגינן. ואולם המשיב ביקש להפחית את סכום החילוט מהכנסתו החייבת. רשות המיסים התנגדה.
כדי להכיר בהוצאה כמותרת בקיזוז מהכנסה חייבת צריך להראות כי היא בגדר הוצאה הכרוכה כולה בייצור ההכנסה. האם כספי חילוט יכולים להיות מוכרים ככאלה? כיצד יש לאזן בין עיקרון בסיס בדיני מיסים, שדורש שקביעת ההכנסה תהיה אמיתית ונכונה (מס אמת), לבין הכלל שמורה כי לא ייצא חוטא נשכר?
בית המשפט נדרש לסוגיות אלה וקבע כי חילוט הכספים נעשה לאחר שהפעילות החוקית חדלה, ולכן ברור כי לא שימשה בייצור הכנסה. עוד דחה טענה לפיה מדובר בהוצאות שהן בגדר סיכון צפוי הנלווה לפעילות יוצרת הכנסה, ולכן כספים אלו צריכים להיות מותרים בניכוי (בדומה לתשלום פיצויים בנזיקין עקב פעילות רגילה של החברה). השופט קרא קבע בהקשר זה כי המשיב עצמו הביא לחילוט בפעולותיו הבלתי חוקיות, ולכן דוקטרינת הסיכון לא תחול בעניינו.
השופט קרא אף ציין כי שיקולי מדיניות תומכים בהחלטתו, שכן התרת הניכוי של כספי החילוט תוביל לפגיעה של ממש באינטרס הציבור, בשלטון החוק, ובעיקרון היסוד לפיו לא יהא חוטא נשכר. יהיה בכך גם משום סיכול כוונתו של המחוקק בעניין סנקציית החילוט וכוונתה להרתיע עבריינים, משום שהכרה בכספי החילוט תיטול את עוקצו של החילוט. הכרה כזו עשויה גם לפגוע במיגור הלבנת הון בישראל.
בנוסף, בית המשפט בחן את הדין במדינות אחרות והגיע למסקנה כי מקובל להכיר בטעמים של מדיניות ציבורית ככאלה המאפשרים למנוע הכרה בהוצאה. הוא קרא למחוקק בפסק דינו להבהיר באופן מפורש, כפי שנעשה במדינות אחרות, באלו מקרים אין להתיר את ניכויה של הוצאה שמקורה בעבירה ובאלו מקרים הדבר מותר.
דעת המיעוט של השופט שוחט גרסה כי יש להתיר את ניכויו של סכום החילוט כהוצאה. לגישתו, ניתן לראות בפעולת החילוט משום התממשות של "סיכון מסיכוני העסק" – שעניינו בארגון הימורים אסורים. עוד סבר השופט שוחט כי התכלית העונשית אינה תכלית עיקרית של מנגנון החילוט וכי בהינתן מאפייניו האזרחיים הדומיננטיים אין מקום לאסור על ניכוי כספי החילוט מטעמים של תקנת הציבור. אבל, כאמור, עם הצטרפותו של השופט מינץ לעמדתו של השופט קרא, נקבעה ההלכה כאמור לעיל.
יישום פסק הדין והמשמעויות העולות ממנו מחייבים בחינה יסודית של הנסיבות, השיקולים השונים ועקרונות היסוד של שיטת המס הישראלית.
הפניות: ע"א 6077/20 פקיד שומה יחידה ארצית לשומה נ' חיון (29.5.2022)
_1.png?cache=1655022027527)
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}