בחודש יולי 2017 מכרה קרן פימי את מניותיה בחברת אורמת טכנולוגיות - חברה זרה הנסחרת בנאסד"ק - לתאגיד היפני אוריקס, במסגרת עסקת ענק, במונחי השוק המקומי, ששוויה המצטבר עלה על 630 מיליון דולר. בעקבות השלמת העסקה הוגשו נגד הקרן שתי תביעות בשנת 2017, בהן ייצג משרדנו את קרן פימי. בחודש שעבר, דצמבר 2021, דחו בתי המשפט המחוזיים את שתי התביעות, תוך שעמדו על החשיבות הרבה שביצירת ודאות משפטית בסכסוכים מסחריים.
התביעה הראשונה הוגשה על ידי חברת נורסטאר (חברת האם של גזית גלוב שבשליטת חיים כצמן). התביעה הוגשה על סך של 20 מיליון ש"ח, בטענה כי נורסטאר זכאית לנתח מהעסקה בהתאם למנגנון התאמה ("אפסייד") שנכלל בהסכם בינה לבין קרן פימי. בתמצית, קרן פימי רכשה בשנת 2011 חלק ממניותיה של נורסטאר בחברת אורמת תעשיות, כאשר בהתאם למנגנון ההתאמה, נורסטאר היתה זכאית לתוספת תשלום מכל מכירה של מניות אורמת תעשיות (שנרכשו ממנה) מעל לרווח מסוים. בחודש פברואר 2015, במסגרת עסקת החלפת מניות ותוכנית מיזוג, בעלי המניות של אורמת תעשיות מכרו את מניותיהם לחברת אורמת טכנולוגיות, שהייתה באותו המועד חברה-בת זרה. מחיר המניה של אורמת תעשיות ערב עסקת המיזוג לא חצה את הרף המזכה את נורסטאר בתשלום לפי ההסכם, ובכך מוצתה זכותה של נורסטאר ל"אפסייד". נורסטאר טענה בתביעה כי עסקת המיזוג אינה "עסקת מכירה אמיתית", וכי העסקה הרלוונטית לצורך הפעלת מנגנון היא עסקת המכירה לאוריקס.
בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מיכל עמית-אניסמן) את טענות נורסטאר וקיבל את טענות קרן פימי במלואן. בית המשפט קבע כי עסקת המיזוג היא עסקת מכירה לצורך המנגנון ההסכמי, ובהתאם, כי מנגנון זה מוצה ולפיכך נורסטאר לא זכאית ל"אפסייד" בגין מכירת מניות פימי באורמת טכנולוגיות לאוריקס. בית המשפט דן באריכות באופן שבו יש לפרש הסכמים מסחריים ובחשיבות המוקנית ללשון ההסכם המנוסח באופן ברור ומפורש, בייחוד כשהצדדים היו מיוצגים.
התביעה השנייה, על סך של 40 מיליון ש"ח, הוגשה בטענה כי התובעת, אדם פרטי, זכאית לתשלום דמי תיווך בגין יצירת קשר בין קרן פימי לאוריקס. התובעת טענה כי התגבש בינה לבין קרן פימי הסכם תיווך, וכי היא זו שיצרה את הקשר בין פימי לאוריקס עוד בשנת 2014. טענותיה של התובעת נסמכו על הודעות דוא"ל, המעידות, לטענתה, כי נחתם עמה הסכם תיווך בלעדי ומחייב. התובעת טענה כי הקרן "עקפה" אותה בעת ביצוע העסקה בשנת 2017, חרף הבלעדיות שכביכול נתנה לה.
במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט) כי ההתכתבות עם התובעת הייתה בלתי פורמלית וחסרת מסוימות, וכי לא הייתה לקרן גמירות דעת להתקשר עם התובעת בהסכם כלשהו. יתרה מכך, בית המשפט הדגיש כי נציגי הקרן לא שיתפו פעולה עם התובעת, חרף פניות חוזרות ונשנות שלה, וכי הבנתה של התובעת את המציאות הותאמה לרצונותיה הסובייקטיביים החד-צדדיים. עוד קבע בית המשפט כי בפועל, בנק ההשקעות ג'פריס הוא אשר איתר באופן עצמאי את הרוכשת ותיווך בעסקה עד להשלמתה.
בפסק דינו עמד בית המשפט בהרחבה על הרציונלים של עסקאות תיווך, תוך שהוא מפנה לפסיקה זרה, וקבע כי הנטל המוטל על המתווך להוכחת קיומו של הסכם תיווך, בפרט בעסקאות מורכבות בהיקף כספי משמעותי, הוא גבוה מאד ודורש מידת הוכחה גבוהה של מסוימות ושל מפגש רצונות בין הצדדים. בשולי פסק הדין המליץ בית המשפט הנכבד למחוקק לכלול דרישת כתב מהותית גם בהסכמי תיווך מסחריים (בנוסף לדרישה הקיימת בתיווך בנדל"ן), על מנת ליצור ודאות עסקית ומסחרית נוכח הגאות וההתפתחות בשוק ההון בישראל בשנים האחרונות.
הפניות: ת"א 54298-11-17 נוה-שטרן נ' פימי אנרג'י שותפות מוגבלת (נבו 29.12.2021); ת"א 19555-08-17 .Norstar Holdings Inc נ' פימי אופרטיוניטי IV אל. פי (נבו 12.12.2021).
.png?cache=1641808010845)
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}
.png){kind=small}