בשנים האחרונות לא מעט חברות הזנק (סטארט אפ) קיבלו הודעה ממנהל הארנונה שהבקשה שלהם לסווג את העסק כ"בית תוכנה" לצרכי ארנונה נדחית, בהתבסס על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין האניבוק אוונט פלנינג (עמ"נ 11802-01-17). כך למשל במקרים בהם חברת תוכנה ישראלית מעניקה "שירותי תוכנה" לחברת האם האמריקנית ופעילות המכירה מתבצעת מהחברה האמריקנית. במקרים אלה קבע מנהל הארנונה שיש במערכת יחסים כזו כדי להפוך את בית התוכנה הישראלי לחברת שירותים, להבדיל מבית תוכנה (שעיקר עיסוקו בפיתוח וייצור תוכנה – כך מגדיר צו הארנונה). בפרט, מנהל הארנונה השתמש בכך שחברה פועלת לפי מודל של "קוסט +" לרעת החברה כדי ללמד על כך שאין לה לקוחות פעילים אמיתיים. בנוסף, במקרים בהם חברות העניקו פתרונות תוכנה על בסיס SaaS–Software as a Service, בית המשפט ראה בכך אינדיקציה נוספת לכך שהחברה מעניקה שירות ולא מספקת מוצר.
ואולם, פסק דין חדש של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב משנה את התמונה בכל הנוגע לבחינה שעל ועדת הערר ומנהל הארנונה לערוך כאשר מוגשת בקשה כאמור לסיווג כבית תוכנה. במסגרת פסק דין שניתן לפני חודשים ספורים בעניין פריאמפט סקיוריטי בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית רמת גן נקבע כי "ככלל – וכל עוד מדובר בכתיבה/יצירה של תוכנה חדשה לשם שיווקה ללקוחות שונים – לא צריכה להיות נפקות מכרעת, בהקשר זה, להבחנות אלה: אם הגורם המשווק הוא קשור למיזם המייצר, אם לאו; אם אפיוני התוכנה הוגדרו על ידי המיזם עצמו, או על ידי הגורם המשווק, או על ידי שניהם באופן משולב (אך לא על ידי הלקוחות הרוכשים); אם גמולו של המיזם המייצר נקבע על בסיס אחוז מפדיון מכירות התוכנה, על פי נוסחת cost plus או בכל אופן כלכלי הגיוני אחר. הרי העשייה המבוצעת בנכס היא המכרעת לעניין החיוב בארנונה ואם העשייה היא כתיבת תוכנה כמוצר לשיווק ומכירה". כלומר, המשקל חזר אפוא, כפי שצריך היה להיות, לפעילות שמבוצעת בפועל בנכס, להבדיל מבחינה של המודל העסקי/תאגידי בו החברה פועלת.
חשוב לציין כי לקביעה כאמור יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת לעניין שיעור החיוב בארנונה, ולהוביל לחיסכון של 60%-70%, הכל בהתאם לתעריפים הקבועים בצו הארנונה של הרשות המקומית הרלוונטית.
הפניות: עמ"נ (תל אביב-יפו) 60985-07-20 פריאמפט סקיוריטי בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית רמת גן (3.10.2021)